פתחי תשובה לענין הורים גרושים (והתסביך שיוצר אצל הילד)

פתחי תשובה יב (על מה שהב"י פוסק כדעתו מי שירצה יקדים):

ומהרש"ל בים של שלמה פ"ק דקדושין סימן כב פסק כרבינו ירוחם דלא יקדים אחד לשני [כלומר, שזה שהם שוים זה פועל למטה איסור. מכאן רואים כמה שזה גרוע להתגרש, כי אז השויון שנוצר זה מביך את הבן – עושה אותו מסכן. זה מחיל על הבן איסור של לכבד אותם. זה מתאים לב"י ומהרש"ל – חסד וגבורה.]. עוד כתב שם דדווקא לענין כיבוד הוא כן אבל [כל דבר שאשה קודמת לאיש אז האמא קודמת, בין נשואים ובין גרושים] לפדות מן התפיסה ונראה לי דהוא הדין אם באו לשאול מזון וכסות יקדים לאמו כמו שכתוב לקמן סימן רנ"א שבזה אשה קודם לאיש [לא רק בכסות, שזה צניעות, אלא גם במזון].

עד כאן החלק הראשון, שעברנו על הספרים בזה.

חידוש בדרך אפשר: לדברי הרמב"ם אב קודם לאם תמיד

נחזור לרמב"ם: אפשר לומר שהרמב"ם לא כותב בזה את ההלכה כי הולך בעקבות הרי"ף. אז נצטרך לברר גם למה הרי"ף לא כתב, וגם אם אכן זה מאותו טעם (שלא אומרים). לכן לדעתי במקרה כזה צריך רק לדון ברמב"ם, בלי להגיד מה הסברא. הכי 'כיף' היה לומר שהרמב"ם לא כותב את זה כי לא סובר שאם נתגרשו הם שוים, אלא שעדיין צריך להקדים את האבא בכל מקרה. כך אני חושב בדרך אפשר לגמרי. לדעתי, כשלומדים את זה פשוט – וכמובן אף אחד לא חושב ככה – הטעם של הרמב"ם זה כלל, שמלמד גם על אחרי הגירושין (שהמצב בנישואין מראה שבעצם כבוד האב עדיף), ומפרש שרבי יהושע ענה לו לגמרי בצחוק (וכנ"ל שלא ברור שרבי יהושע, שהלכה כמותו, אמר בכלל את הטעם, הגם שהרמב"ם כן מביא את הטעם, ודוק). לפי זה, למה הגמרא אומרת שהקדמת אב לאם והקדמת אם לאב זה מלמד ששוים? בכל אופן יש פעמיים "כבד את אביך ואת אמך" בעשה"ד (וראה במהרי"פ פערלא בתחילת מצות ט לרס"ג שמצות מורא היא בעצם פרט במצות כיבוד, והוא בדומה למובא בדא"ח שמצות יראת ה' היא פרט במצות אהבת ה', שהרי היא מצות עשה כו'), ולמה כתוב "איש אמו"? אולי בגלל שזה שוה משיח (כל גימטריא שלי זה שאתם עושים ממני צחוק, אז אני עושה מכם צחוק; ובשיעורים הבאים יובאו דברי אוה"ח הק' המסבירים טעם בזה).

דיני מחילת כבוד (מלך, נשיא, רב, אב)

הענין יתחדד מעוד סוגיא שנאמר בע"פ, בקדושין דף לב: דף וחצי אחרי מה שקראנו עכשיו יש עמ' שלם – שהוא הסיום של מצות כבוד הורים במסכת קדושין – בנוגע למחילת כבוד. הפסק הוא ש"אב שמחל על כבודו כבודו מחול". אחר כך לגבי רב יש מחלוקת, אבל רבא פוסק בסוף שגם "רב שמחל על כבודו כבודו מחול", "תורה דיליה" והוא יכול למחול (אמרנו בדרך מליצה שאם לא הגיע לדרגה זו של "ובתורתו יהגה יומם ולילה" אך עדיין בדרגת "כי אם בתורת הוי' חפצו", לא יכול למחול על כבודו; מכאן לימוד זכות, בדרך מליצה וצחוק, על אותם רבנים שמקפידים על כבודם, לא למחול ח"ו...). כולם זוכרים שבסוף הסוגיא כתוב ש"מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" – הוא יכול למחול, אבל אני לא יכול לקבל את זה, כי עלי יש מצוה "'שום תשים עליך מלך' שתהא מוראו עליך" ואסור לי לא לכבד אותו. רואים את זה אצל רבי: כשאדם נכנס ליחידות והרבי אומר לו לשבת – חסיד לא מציית. זה דוגמה מצוינת לכך שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. מי שהרבי אמר לו לשבת ראו בזה בזיון – זה היה גנאי גדול מאד. מה שלא כל כך זכור לכולם הוא שכאן יש עוד מדרגה באמצע – "נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול". אפילו מי שאומר שרב שמחל על כבודו כבודו מחול, יש הו"א שנשיא (כאן זה רבן גמליאל) שמחל על כבודו אין כבודו מחול, אבל למסקנה אין לו דין מלך, אין אצלו פסוק "שום תשים עליך נשיא". לכן במסקנה גם נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול.

כבוד אב ואם – מצוה אחת או שתי מצוות

נעשה את זה בקיצור: קודם למדנו, עם מסיימי הישיבה הקטנה, שיש דעה של הסמ"ג והרמב"ן שמצות כבוד אב ואם זה שתי מצוות במנין תריג מצוות התורה. לפי הרמב"ם זה מצוה אחת, ולפי הסמ"ג והרמב"ן זה שתי מצוות (כך אומר המשנה למלך). הם כמובן מכירים טוב טוב את כל הסוגיות כאן. אם זה שתי מצוות זה עוזר לומר שאולי יש משהו בעצם שמצות כבוד אם, גם כשהיא גרושה, זה תחת מצות כבוד אב. זה לא בגלל שהיא מחויבת בכבוד האב, אלא שיש פה שתי מצוות. לרמב"ם אין שתי מצוות, אבל בכל אופן יש ממד פנימי של שתי מצוות, שתי בחינות שונות בעצם, ולא מצוה אחת – צריך להיות איזה נפק"מ, איזה דירוג, בין שתי המצוות האלה. כשנסביר לפי פנימיות נבין יותר טוב. אם יש שתי מצוות אני סובר עוד יותר חזק שמצות כבוד אם, בתור מצוה, היא ת"פ בעצם של מצות כבוד אב. אז הסברא שאמו חייבת בכבוד אביו זה סימן שמצות כבוד אב למעלה ממצות כבוד אם.