ליכוד עם ישראל וערבות הדדית רק תחת מלכות "לבדד"

מה רצינו? להגיע לכך שב"הן עם לבדד ישכן" ה"לבדד" שלנו זה מלכות בית דוד. מי שהולך על מלכות בית דוד צריך לקיים "ובגוים לא יתחשב" – לא יכול להתחשב באובאמה, ולא בדומה או דומה לדומה, כי כל התערבות באיזשהו גויישקייט פוגעת במלכות בית דוד. מלכות בית דוד אצלנו, עם ישראל, זה מקור השמחה – "הן", מקור ההנאה והכיף. אין לנו כיף והנאה יותר ממלכות בית דוד. זה בית חיינו, מקור החיים שלנו, זה הבית שבונים. אבל בשביל מלכות בית דוד צריכים להיות לבד. עם ישראל חייב להיות בראש של לבד (ראש צורים וגבעות), ואז "הן עם לבדד" – העם יכול להתחיל לבנות את מלכות בית דוד, הלבד שלו, הבדד שלו. "ובגוים לא יתחשב". שוב, רק באוירה של "הן עם לבדד ישכון" העם שלנו יכול להתחבר ולשמוח ולהיות "יחד שבטי ישראל". מה זה מלכות בית דוד? דוד הוא השפל, "והייתי שפל בעיני". מה הוא עושה? הוא זה שמלכד את העם (כפי שהרמב"ם מסביר במורה נבוכים בטעם מצות מינוי מלך), ורק דוד מסוגל לזה. ללכד את העם אפשר רק תחת דגל של "הן עם לבדד ישכן". אם מנסים להקים בארץ ריבונות שאינה מלכות בית דוד ממילא היא ההיפך מ"הן עם לבדד ישכן", ההיפך מ"ובגוים לא יתחשב", ואז לא רק שלא יצא מזה דבר טוב אלא יצא מזה כל דבר ביש ר"ל. אז במקום יחד וערבות הדדית יצא פירוד. הדד דקדושה (איש מהיטבאל בדברי הימים, כנ"ל), ערבות הדדית, זה רק "בן בדד" (על הדד איש מהיטבאל הנ"ל לא נאמר מה שם אביו, אבל מן הסתם הוא גם בדד, ודוק) – בן של "עם לבדד ישכן" ("הן עם לבדד ישכן" = אדם פעמים אחד, "אתם קרוים 'אדם' וכו'").

התמודדות עם קליפות מדין ומואב (המריבה והפריצות)

על הדד בן בדד נאמר "הוא המכה את מדין בשדה מואב" (זה קשור להמובא ברש"י בתחילת פרשתנו – וזה הקשר של הכל לפרשה – שמדין ומואב נלחמים זה עם זה בדרך כלל, ועשו שלום רק נגד עמ"י). מי שהוא הדד בקדושה מכה את מדין ואף את מואב (כמבואר בסמוך). יש קשר בין אומות מואב ומדין – שתיהן קליפות של חכמה. בקונטרס "החלצו" כתוב שמדין זה בעיקר הקליפה שכנגד החכמה, לכן זה נגד משה רבינו שהוא החכמה דקדושה – מה ש"אחד האמת" שורה דווקא בחכמה. אבל מבואר גם כי מואב ועמון – שהם שני בני דודים – הם חכמה (מאב, אבא) ובינה (עמון אותיות נועם). אז מה ההבדל בין מואב למדין? כתוב בקונטרס "החלצו" שקליפת מדין זה קליפת המדון ומריבה. אבא בקדושה זה בטול, ואם יהודים בבטול הם באחדות ואין שום מריבה ומדון ביניהם. אבל מדין זה ישות, שזה היפך הבטול של החכמה, ומתוך הישות של כל אחד ואחד באים מדון ומריבה. זה מדין ועל זה צריך להחלץ – כל מלחמת החלוצים היא נגד מדין. מה זה מואב? מואב זה פריצות. לא רק שאמו פתחה בזנות עם אביה לוט, אלא שהיא גם פרסמה את זה. עמון זה "בן עמי", והתורה גם מתחשבת בזה שהאחות הצעירה לא פרסמה את מעשיה. אבל האחות הגדולה פרסמה את הזנות שלה עם אביה בכך שקראה לבנה על שם זנות זו – אין לה כל בושה בפריצות שלה. אם כן, מואב זה הישות של הפריצות, ישות שהיא מקור של פריצות. מדין זה ישות, היפך החכמה, שזה מקור של מדון ומריבה. הדד בן בדד הוא הראשון שמכה את מדין בשדה מואב. לפי הפשט הוא מציל את מואב מידי מדין – מדין בא לעשות מלחמה במואב, ומואב הזעיק את הדד לעזרתו – אבל הסוד הוא שהדד בן בדד של הקדושה, משיח, מכה את שניהם. משה רבינו נלחם בסוף ימיו נגד מדין לבד (כמו הפשט של הדד בן בדד המכה את מדין כו'), אך משיח ילחם וינצח את שניהם, מדין ומואב גם יחד. צריך לדעת נגד מי אנחנו – אנחנו נגד קליפת מדון ומריבה ונגד קליפת הפריצות, שזה מואב (כאשר שרש הכל הוא בזנות, וד"ל). אלו שתי הקליפות שעשו שלום ביניהם בתחילת פרשתנו כדי להלחם בישראל (ובסוף הפרשה הזנו את בנותיהם, בעצת בלעם, כדי להכשיל את ישראל). אפשר לחשוב מה זה היום בעולם שלנו, שהמריבה והפריצות עושות שלום ומשתפים פעולה באופן מלא כדי להלחם נגד הקדושה, זה פרשת שבוע.