פתחי תשובה: ההפרש בין מגורשת (כבוד החי) לאלמנה (כבוד המת)

החידוש כאן בפתחי תשובה:

ואם היא מגורשת מאביו. עיין בתשובת נו"ב תנינא אהע"ז סוף סימן מה כתב דהא דהברירה ביד הבן לשמוע איזה מהם שירצה הוא דווקא במגורשת, אבל באלמנה אם אביו צוה לו איזה דבר לעשות אחר מותו ואמו האלמנה מצוה לו להיפך יניח כבוד אב ויקיים כבוד האם, דלעולם כבוד חי עדיף מכבוד המת, ואף דאמרינן דמכבדו בחייו ומכבדו במותו עיקר הכבוד הוא בחיים, אם כן מניח כבוד אביו ועוסק בכבוד האם שהיא בחיים.

[דנו אם "מכבדו במותו" וגם בחייו זה מילוי רצון – וראה עוד בשיעורים הבאים – ובהמשך לזה:

נקרא הלכה אחרונה בסימן זה בשו"ע, שנוגעת בפרט לישיבה כאן ולחומש וכו' (וכן לחתן):

אם האב רוצה לשרת את הבן מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה. תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים אינו צריך לשמוע לאביו בזה: הגה וכן אם האב מוחה בבן שישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז).

לפי זה, אם הוא אומר לעשות משהו שלא נוגע במילי דשמיא – אם קיימת את זה למלא רצונו קיימת מ"ע דאורייתא. וראה עוד בשיעורים הבאים בנידון זה.]

נמשיך בהמשך הפתחי תשובה:

ועיין בתשובת רבינו עקיבא אייגר סימן צ"ח שכתב דבר זה נסתר מדברי הב"י לקמן סימן שע"ו בענין לומר קדיש על אמו בחיי אביו דאם אביו מקפיד כבוד אב עדיף מכבוד אם עיי"ש. ולא קאמר משום דכבוד מחיים עדיף מכבוד לאחר מיתה ויהיה הנפק"מ דאפילו בהיפוך דאם אביו מת וצוה לו לומר קדיש ואמו מקפדת דישמע לאמו [אם היה כנוב"י, אבל לפי רע"ק צריך לשמוע לאביו].

לומדים מהשמך דבריו שיש כבוד לאחר מיתה גם בעשיית דברים שהוא מבקש, וגם לומדים בפשטות שקדיש זה כבוד הורים.

קפידא אינה דוחה מנהג; ההפרש בין כבוד לקפידא

קודם כל יש לי הערה לגבי כל הפלפול לגבי קדיש, שאם היו באים היום לרב לשאול שאלה זאת מה הייתי אומר? הייתי חושב שזה כבר מנהג ישראל, ולא יעזור להורה החי להקפיד. קצת פלא שלא כותבים את זה. לכאורה, אם מנהג ישראל לומר גם בחיי האב קדיש על האמא אז האבא לא יכול למחות. הערה שניה, שלכאורה כל הדבר הזה מרע"ק והב"י אי אפשר לדמות את זה לנוב"י בכלל – הנוב"י אומר שכבוד החי זה יותר מכבוד המת לגבי הורים, והוא מביא ראיה לסתור מקדיש, אבל בקדיש מי שמקפיד זה כי חושב שזה סכנה לו – זה כבר טעם שמשנה את העדיפות של החיים. מצד אחד אני אומר שהמעשה תלוי במנהג, אבל אם לא היה תלוי במנהג היה צריך להתחשב בקפידא כי יותר חזק מסתם כבוד. לכן רצינו לומר שרע"ק בשם הב"י לא סותר את סברת הנוב"י, שכבוד החי עדיף מכבוד המת.

כבוד החי וכבוד המת – "טובת האדם" ו"כבוד הא-ל"

נסביר בפנימיות מה זאת אומרת שכבוד החי עדיף מכבוד המת: בשבת למדנו שיש בכבוד אב ואם שתי בחינות, בחינה של מצוה בין אדם למקום, "כבוד הא-ל" (בלשון הרמב"ן, המפרש מדוע מצוה זו היא בלוח הימני, שעיקרו בין אדם למקום) ובחינה של בין אדם לחברו, "טובת האדם". בלי להאריך בזה כעת, זה היחוד של כבוד הורים. אמרנו בין היתר שהממד של בין אדם למקום שיש בכבוד הורים מתחזק דווקא לאחר מיתה והממד שבין אדם לחברו הוא כמובן בעיקר מחיים. זה חזי לאצטרופי לסברא של הנו"ב, שכבוד החי קודם, כי רוב הפוסקים אומרים שהעיקר זה בין אדם לחברו ולכן העיקר זה כבוד מחיים. אבל אם הייתי אומר, כמו שהרבי מחדש שם, שהעיקר זה בין אדם למקום – אז אולי הייתי אומר שכבוד המת עדיף על כבוד החי (הגם שגם בכבוד החי יש ממד של "כבוד הא-ל", ובהיות שבכבוד החי יש את שניהם – כבוד הא-ל וטובת האדם – יש מקום בכל זאת להעדיף את כבוד החי). לפי עקרון זה אולי יש משהו נוסף לומר גם כאשר שניהם בחיים, אם צריך בשביל זה קצת דמיון: הדוגמה בפסוקים היא ששניהם אומרים אותו דבר, אבל יש מחשבה שדרישות רוחניות (שאין בהן הנאת גופו) פחות חשובות מדרישות מעשיות (שנכללות ב"מאכילו ומשקהו וכו'"). אפשר לחקור, שאולי בדרישה יותר רוחנית אני עושה את רק בגלל שהקב"ה צוה, "כבוד הא-ל"" ולא כל כך שייך לכבוד האב מצד בין אדם לחברו. אז, אם אני אומר שהעיקר זה בין אדם לחברו, מה שנוגע לגופו הוא העיקר. זה חידוש שיכול לצאת כאן.