ב. הקדמת אב לאם בכבוד הורים

אמרנו שהתחלנו ללמוד הלכות כבוד אב ואם. יש הלכה ברמב"ם בענין כבוד אב ואם, שנחפש את מקורה בגמרא ונראה את השו"ע ואחר כך נאמר עוד משהו בענין זה:

רמזי י-ה בעניני כבוד הורים

נפתח בכמה רמזים, ידוע שהורים – אבא ואמא – זה י-ה של שם הוי' ב"ה. לכן בפסוק ביתרו "כבד את אביך ואת אמך למען יארִכון ימיך על האדמה אשר הוי' אלהיך נֹתן לך" יש יה תבות, ורק ב"כבד את אביך ואת אמך" יש יה אותיות. ברמב"ם, בפרקים ה-ו בהלכות ממרים (= יה פעמים כב, מספר תבות "כבד וגו'" ביתרו כפול מספר תבות "כבד וגו'" בואתחנן, שם נוספו עוד ז תבות ויש סה"כ כב תבות) – הפרקים של הלכות כבוד הורים – יש יה הלכות בכל פרק (ביודעים או בלא יודעים), ואין שם עוד פרק עם יה הלכות. כתוב בחסידות, בצ"צ, שבזכות כבוד הורים זוכים ל"יהיה הוי' אחד", כאשר הבן והבת, ה-וה, מכבדים את ההורים, יה, אז ממשיכים גם להם יה, שהחתן והכלה נעשים בעצמם אבא ואמא (כעבור שלשה חדשים בלבד כנ"ל). אז מתקיים "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" כאשר "והיה הוי' למלך על כל הארץ [מלכות בית דוד, מלכות ה']".

ההלכה ברמב"ם ומקורה בגמרא

בפרק ו, בין יה ההלכות, נלמד את ההלכה שלפני הסוף, הי"ד:

אמר לו אביו השקני מים ואמרה לו אמו השקני מים מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו תחילה מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.

שני ההורים פונים בו זמנית ומבקשים כיבוד, אז הוא נבוך, שהרי השווה הכתוב כבוד אב ואם ומורא אב ואם (פעם הקדים אב ופעם אם, שמזה לומדים שהם שוים), אז מה עושים? הרמב"ם אומר שבעצם הם שוים, אבל במקרה הזה צריך להקדים אב לאם כי הוא ואמו חייבים בכבוד אביו.

מקור דין זה הוא בגמרא בקדושין (המסכת שילמדו בישיבה הקטנה בשנה הבעל"ט, שנת 770, שנה מיוחדת, שנת בית משיח) כתוב (לא, א):

שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם אמר ליה הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך בא לפני רבי יהושע אמר לו כך אמר לו רבי נתגרשה מהו אמר ליה מבין ריסי עיניך [שערות שבשורות כסוי העין אתה ניכר שהיית יתום ונשרו ריסי עיניך מן הבכי כדאמרי' [בסנהדרין] (ד' קד) והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו, רש"י] ניכר שבן אלמנה אתה [ולא צריך אתה למעשה אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד שניהם שוה עליך, רש"י] הטל להן מים בספל וקעקע להן כתרנגולין [קרקר להם כמו שמקרקרין לתרנגולים ולפי שלא היה צריך לעשות והוא שאלו כמו שעליו לעשות אמר לי אבא ואימא השיבו בלשון שחוק, רש"י].

לומדים מגמרא זו שכאשר מישהו שואל שאלה שהיא לא למעשה אצלו – אף על פי שרשותו לשאול, כי רוצה ללמוד, אבל שואל כאילו זה למעשה (קצת מרמה את הרב) – עונים לו בדרך שחוק. רואים שבשאלה ראשונה הרב לא שם לב לריסי העינים, אך ברגע ששואלים פעמיים זה חשוד ואז בודקים בריסי העינים (מעניין שאת רבי אליעזר התלמיד לא שאל את השאלה השניה, כנראה שפחד ממנו. ומה שלא כתובה בפירוש תשובת רבי יהושע לשאלה הראשונה, רק סתם שענהו "כך" כדברי רבי אליעזר, יש לומר שאמר לו את ההלכה בלבד אך ללא טעמה, ודוק).

הפלא בהלכה שהרמב"ם לא כותב את המקרה של "נתגרשה אמו", ולכאורה כן היה צריך לכתוב ששניהם שוים (גם אם לא יכתוב לקעקע להם כתרנגולין). אבל הרמב"ם כן נותן כאן את הטעם, שלא כדרכו תמיד. כשמסביר שצריך להקדים את האבא כי אתה ואמך חייבים בכבודו. רק הרדב"ז מתייחס לזה:

כיון דיהיב טעמא משום דאתה ואמך חייבים בכבוד אביך למדנו שאם נתגרשה אמו חיוב שניהם שוה עליו ומשום הכי לא הוצרך לכתוב הך דרבי יהושע דאמר הטל להן בספל וקעקע להן כתרנגולין.

ההלכה בטור ושו"ע

נראה בטור סימן ר"מ:

אמר לו אביו השקני מים ואמו אומרת לו השקני מים מניח את אמו [ברמב"ם כתוב מניח את כבוד אמו] ועוסק בכיבוד אביו שגם אמו חייבת בכבוד אביו ואם נתגרשה שאינה חייבת בכבודו אז שניהם שוין לכבדם זה כזה.

אז הטור כן כותב במפורש. ובבית יוסף:

ומה שכתב וכו' אמר לו מבין ריסי עיניך ניכר וכו' ופירש רש"י שבן אלמנה אתה ולא צריך אתה למעשה וכו' והרי"ף השמיט האי סיפא דברייתא וגם הרמב"ם לא הזכיר דין זה והטעם דמשום דדינא דרישא משמע דיהיב טעמא [כפי שכתב הרדב"ז] משמע הא לאו הכי כבוד שניהם שוה [כאן מוסיף כמה מילים, שמוסיף גם בשו"ע. כדי להסביר מה זאת אומרת תכל'ס שכבוד שניהם שוים (הטור כתב את זה, בתוספת על לשון הגמרא, אבל לא הסביר מה זה אומר):] ולאיזה מהם שירצה יקדים [כמו דין של "שודא דדייני"], כן נראה לי. אבל רבינו ירוחם כתב אם נתרגשה מאביו שניהם שוים ונותן מים בספל ואומר להם בואו לשתות ולא יקדים אחד לחברו [זה "כל דאלים גבר", בפרצוף שלנו הבית יוסף הוא חסד – מתאים לו – ורבינו ירוחם הוא נצח.] ואין נראה כן מדברי רש"י אלא כמו שכתבתי.

ובשו"ע רמ, יד:

אביו אומר לו השקני מים ואמו אומרת השקיני מים מניח אמו ועוסק בכבוד אביו ואם היא מגורשת מאביו שניהם שוים ולאיזה מהם שירצה יקדים.

ביאור הגר"א אומר "עיין רש"י שם ד"ה שבן" (נראה שסובר כמוהו).