התבדלות מהעמים בגלות (גם אם בשל סלידתם מהיהודי)

בכל אופן, נחזור לענין: הענין שה"לבדד" שלנו זה מלכות בית דוד, וזה מתחיל מבנין בית נאמן, שזה "בית דוד". ה"בית נאמן בישראל" שמקימים החתן והכלה שלנו. זו הנהגה – או ריבונות, או כל המילים שמשתמשים בהם – מסוג אחר לגמרי, שלא מכירים היום. כל צורות ההנהגה שמכירים הן הנהגות של 'לא לבדד ישכון', של 'ובגוים כן יתחשב' ר"ל. כל מפרשי הפסוק שלנו אומרים שברגע שעם ישראל לא מקיים את ה"לא יתחשב", ברגע שכן מתחשב בגוים, זה ראשית המפלה שלנו וראשית הגלות שלנו. כל זמן שאנו שומרים על הנבדלות שלנו, אפילו בגלות – מכבדים אותנו. ברגע שאנחנו מתערבים – מבזים אותנו. הדגל מחנה אפרים על הפסוק שלנו מספר על סבו, הבעל שם טוב הקדוש, שפעם אחת הלך לטבול במקום של ישמעאלים (כנראה כשהיה בתורכיה), וכשהוא עלה מהמקוה שמע שהישמעאלים אומרים – אל תגעו בו, זה יהודי, זה טמא. הדגל אומר שהבעל שם טוב מאד שמח בכך שמתקיים אצלו "ובגוים לא יתחשב". בגלות הוא אומר שטוב אפילו שיבזו אותנו (לכאורה) – העיקר שניבדל מהגוים. מאידך, יש הרבה ספורים של הבעל שם טוב שהיה לו עגלון גוי (יש גם סיפור שאמר לתלמידים שהעגלון ה'צדיק' הולך לרצוח אותנו וצריך להתפלל חזק). אז מצד אחד, אם נעמיק די בתורת הבעל שם טוב, תורת החסידות, נראה שודאי יש לעם ישראל ענין להיות אור לגוים ולקדש בכך את ה' – וגם הבעש"ט התפלל על גוים שיהיה קידוש ה' מתי שצריך (צדיק יודע מתי צריך) – ויחד עם זה הכירו בכך שחייבת להיות התבדלות. אפילו אם יחשבו שאני טמא – העיקר שלא יגעו בי. טוב שהם פוחדים לגעת בי מפני שחושבים שאני טמא. לכן, אם יש יהודי שנרתע מהתבדלות זו – הוא חושב שאם אומרים שאני טמא אז צריך ללכת להשתחוות לפני הגוי, שיראה שאני טהור – זו ראשית הנפילה. כי אם אני עושה את זה הוא כבר לא יתרחק ממני, בהיותי טמא בעיניו, ואז הוא עלול גם להרוג ולפגוע בי ר"ל.

סיכום

בכל אופן, זה נושא מאד גדול של הבדלות עם ישראל, שכל הקיום שלנו רק בזכות זה. אבל מה שחדשנו היום שההבדלות האמיתית שלנו זה בעיקר בנין מלכות בית דוד שהוא ה'ביחד' האמיתי שלנו (וכנודע ש"יחד שבטי ישראל" ר"ת ישי אבי דוד, והוא דווקא כאשר "ויהי בישורון מלך וגו'"), על דרך אהבת החתן והכלה, שעליהם להרגיש שלא זקוקים לאף בריה בעולם (סוד "העטופים ללבן" – לשון להתעטף בציצית, הטלית של החתן כו' – של "הקשורים ליעקב", גילוי הלובן העליון בעולם התיקון של יחוד חתן וכלה, וד"ל), רק "לבדד ישכן" באהבה והנאה של קדושה עד אין סוף, מעין עולם הבא ממש. עד כאן החלק הראשון.

[שאלה: מה אמצעי ומה מטרה? צריך בדידות בשביל להאיר, או שזו התכלית?]

יש כמה שלבים. צריך בדידות כדי להאיר, אבל בסוף גם לא ישארו גוים. בינתיים נאיר להם מכח הבדידות שלנו. "הן" זה הנאה, ובהכאה הן = נר, נר להאיר, לחיים לחיים!

[הרב פנה לאחד החברים:] לחיים על מלכות בית דוד. אתה מרגיש את עצמך לבד? תדע שאתה אף פעם לא לבד, אתה רק בונה את מלכות בית דוד. לחיים.

הפסקה לברכת המזון ושבע ברכות. ניגנו "אשר ברא".