[סה] וראה בפרק הבא, בהערה עח, כי בעוד שרחם האם מגלה את שרש הקדמות (יציבות אותה קונים בתקופת העיבור) הרי השדים של האם נועדו להניק את אמונת החידוש (בתקופת היניקה).

[סו] פירוש המשניות סנהדרין פ"י מ"א.

[סז] כמובן, בהגדרה "מציאות הבורא" כבר גלומה ההכרה בבריאת העולם, וכפי שאברהם אבינו (הרמוז בלשון הבריאה "בהבראם", כדברי חז"ל) מפרסם את מציאות ה' כ"אל עולם" – בורא שברא את העולם יש מאין. והנה, הלשון "מציאות הבורא" עולה כחותם התורה, "לעיני כל ישראל" – שהיא תכלית פעולת משה רבינו ("אשר עשה משה לעיני כל ישראל"), בגילוי לעיני כל ישראל את מציאות הבורא שברא "עולם חסד יבנה" (תהלים פט, ג) ובכך נתגלה כי תורתו, "תורת משה" (מלאכי ג, כב ובכ"ד), היא "תורת חסד" (משלי לא, כו), שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" (זהר ח"ב קסא, ב ובכ"ד). אם כן, משה רבינו, שלקמן יתבאר כי יש לו שייכות בעיקר ל"שלילת הגשמות ממנו" (וראה לקמן הערה פא), שייך גם לעיקר הראשון, וכן שייך משה בודאי לעיקר של "יחוד השם יתברך", ואם כן כפי שכל אחד מהאבות כולל את שלשת העיקרים הראשונים (כדלקמן) כך ישנה בחינה זו גם במשה רבינו (והרי הוא פנימיות יעקב אבינו, "משה מלגאו ויעקב מלבר", כרמוז עוד לקמן).

[סח] מהדורת הרב קאפח. ובסיום דבריו שם: "וזה שתראה שאני סובב סביב ענין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה, כמו שביארתי וביררתי במורה" (וכנ"ל במאמר זה בארוכה).

[סט] שבת צז, א.

[ע] בראשית רבה מז, ו (ובכ"ד).

[עא] על פי שיר השירים ד, ה: "תשורי מראש אמנה", וראה שמות רבה כג, ה; שה"ש רבה ד, כ (ובספר אמונה ומודעות עמ' כה ואילך).

[עב] בראשית כא, לג.

[עג] עפ"י בראשית כב, ב (ושם פסוקים יב ו-טז).

[עד] ויקרא כב, לב.

[עה] הקדמת תקו"ז.

[עו] בראשית כה, כו.

[עז] והנה, יעקב אבינו, שענינו הרחקת ההגשמה, מברך את יוסף בנו (שגם הוא בבחינת 'אב' רביעי) ב"ברכת שדים ורחם" (בראשית מט, כה). שדים ר"ת שמאל דוחה ימין מקרבת – בשלילת ההגשמה והאמנת החידוש, כנ"ל פ"ד – כאשר זמן היניקה משדי האם (בו זוכין למוחין דיניקה) הוא הזמן לחינוך הקטן להרחקת ההגשמה וחידוש העולם (וכמבואר במ"א שדווקא ילדים קטנים מסוגלים להרגיש ביותר את חידוש העולם תמיד, וראה במקור שבהערה הבאה). אחרי תיקון המוחין בשלילת ההגשמה (יה, "'שמי' עם יה שסה מצוות לא תעשה") ותיקון המדות בהאמנת החידוש (וה, "'זכרי' עם וה רמח מצות עשה") מגיעים ל"ורחם", עצם מדת הרחמים האמיתיים על (תפארת) ישראל (המתבטאים גם בהתאהבותו של יעקב ברחל, מקור האמנת החידוש כדלקמן בפנים, כמבואר בתניא פמ"ה בסוד הפס' "וישק יעקב לרחל וישא את קֹלו ויבך"). וראה לעיל בהערה סו וסביבה בפנים הפרק הקודם כי הרחם רומזת גם לשרש 'קדמות' העולם בקדושה, היינו שאחרי התיקון השלם השולל את ההגשמה ומייצב את החידוש אפשר להגיע גם לתיקון ובירור הגשמיות המשדרת ש'מציאותה מעצמותה' ו'קדמות העולם' – זה סוד ירושת יעקב את כח השלילה דווקא מיצחק אביו, בלקיחת ברכותיו (הגשמיות דווקא) "ויתן לך האלהים וגו'" (בראשית כז, כח), וד"ל (ואם יעקב יורש מיצחק את כח שלילת מה שהוא זולת ה', הרי שבניו – השבטים – יורשים מסבם, הסבה הראשונה לקיומם, את אמונת היחוד עצמה, והם האומרים ליעקב "שמע ישראל [סבא] הוי' אלהינו הוי' אחד").

[עח] תקו"ז תיקון יג ותיקון סט.