יסוד: "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב"

יסוד – תחושת שליחות (פרטית)

בספירת היסוד יש פסוק ידוע בתהלים, שגם נדרש בלוח "היום יום" (א' אד"ר) – "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב". הפשט הוא שהבקר אור, אדם יוצא לפעלו, ואז עובד עבודתו "עדי ערב" – אדם עובד מהבקר עד הערב. יש בחז"ל דרשה ש"עדי ערב" זה עד העולם הבא. ב"היום יום" אומר שכל הפסוק הזה מתייחס לעולם הבא, שמה שאדם פעל בעולם הזה ממשיך בעולם הבא – אם למד תורה בעולם הזה, הוא לומד ביתר שאת בעולם הבא, הוא ממשיך בפעולתו מהעוה"ז (הדרשה היא "יצא אדם לפעלו" – "יצא אדם" מהעולם הזה לעולם הבא "לפעלו", לאותו פעל שפעל בעוה"ז). ב"היום יום" כותב ש"פעלו" זה כלל ו"עבודתו" זה פרט – "'אדם לפעלו' במלאכות הכלליות – להגביר הצורה על החומר, להאיר את העולם באור תורה ונר מצוה. 'ולעבודתו' – שהיא מלאכה הפרטית, דכל נשמה יש לה עבודה פרטית במוחין ובמדות כפי טבעה וענינה"). מה פירוש זה אומר לנו, ולמה הוא שייך לספירת היסוד? אחד מפירושי ספירת היסוד בזהר ובחסידות הוא הרגשת שליחות בחיים. היסוד הרבה פעמים נקרא השליח. מי משלח אותו לשליחות שלו? או התפארת, או הדעת, או הכתר. אבל היסוד הוא השליח. לאן הוא נשלח? למלכות, שהיא המציאות החיצונית, העולם. אבל השליח עצמו – השליח של השם, או השליח של הצדיק, של הרבי – הוא היסוד. גם הצדיק בעצמו נקרא "צדיק יסוד עולם" – הוא גם שליח של הקב"ה. שוב, יסוד היינו תחושת שליחות בחיים.

חוסר מיקוד הופך את האדם פגיע לדמיונות

היה עוד משהו חשוב בדעת שלא אמרנו קודם, חוץ מענין ההעמקה: מתי האדם פגיע ביותר לדמיונות? אדם שאין לו כיוון מאד ברור מה הוא עושה בחייו כאן בעולם הזה נעשה אוטומטית פגיע לדמיונות, כי הוא סטטי, לא דינאמי. בכלל, יהודי נקרא מהלך – "מהלכים" ולא "עומדים". ברגע שאדם עומד אוטומטית הוא נעשה אדם פגיע שדמיונות תופסים אותו מכל צד ופינה. אם יש לו כיוון, הוא מהלך. עצם כח התנועה מבריח ומגרש כל מיני קליפות, קרי דמיונות, שרוצות להאחז בו – הדמיונות בורחים ממנו, הם לא רלוונטיים. שוב, אם יש לי כיוון בחיים כל השאר נתפס כשטויות (או הפרעות). האם מה שאמרו ברדיו נוגע למה שאני כאן לעשות בחיים? מי שיש לו כיוון פחות שומע רדיו וקורא עיתונים כי אין לו זמן, אין לו זמן לשטויות (עבורו) מהחוץ כי הוא מאד מחובר, מאד ממוקד. אדם שאינו ממוקד, כלומר שאין לו דעת, נעשה אוטומטית פגיע. זו דעת. דעת במוחין היא כנגד ספירת היסוד בלב, במדות.

"פעלו" – הצלחת הפעולה בעולם (יתרון השליחות על תחושת ההודיה בכל מצוה)

יש אדם שעיקר הבעיה שלו שהוא לא מרגיש שיש לו שליחות בעולם. האדם נולד בעולם הזה על מנת לעשות משהו, להגשים אתגר – יש לו את "פעלו" הכללי ובעיקר את "עבודתו" הפרטית. אנחנו מדברים על עבודה. הרבה פעמים יש שני שרשים בתנ"ך שהשני יוצא מהאות השניה של השרש הראשון, וכאן יש דוגמה – שרש עבד יוצא מה-ע של שרש פעל. פעלו היינו ענינו הכללי בחיים ועבודתו היינו ענינו הספציפי בחיים בכלל או ענינו הספציפי היום בחיים. מה זה "פועל" (שכאן העבודה היא פרט של הפועל)? יוסף הצדיק נקרא "איש מצליח", בר מזלא, שמצליח לפעול בעולם. בהוד הבעיה היתה שהוא לא מסוגל לגמור שום דבר, אבל אמרנו שגם מי שגומר לא תמיד מרגיש הצלחה – כי אין לו הרגשה עמוקה מאד שזו השליחות שלי, שבשביל זה אני נמצא כאן בעולם. בהוד אמרנו שאם פעם אחת בשבעים שנה הצלחת לקיים מצוה, להעביר זקנה את הכביש, זה היה כדאי. כך תופסים בהוד, אבל עדיין אין זו תחושת שליחות. צריך להודות על מצוה ששוה לחיות בשבילה שבעים שנה, אבל שליחות זה הרבה יותר מזה. אם אתה חב"דניק, שליחות פירושה שיש לך בית חב"ד באיזה מקום ואתה מסור לענין במס"נ ממש – זו שליחות בחיים.

"עדי ערב" – שליחות ערבה ומקצועית

מה הפירוש של "עדי ערב"? יסוד מכוון כנגד צד מערב. למה חז"ל אומרים שהוא רומז לעוה"ב, "מחר לקבלם שכרם"? כי יש ב"ערב" גם לשון ערבות. מה ההבדל בין מתוק לערב? כתוב שמתוק הוא מתוק לכתחילה, חתיכת סוכר, וערב היינו דבר שלא היה מתוק ועושים ממנו מאכל ערב על ידי תוספת תבלינים. ערב לחך זה יותר ממתוק. זה כח היסוד – החוש להוסיף תבלין למציאות מתוך השליחות. זה כאילו משהו אחר, אבל הדברים קשורים יחד. מערב פירושו שהכל מתערב – לערבב את התבלין המתאימים כדי לעשות את השליחות שלי למציאות ערבה. התבלינים הם כל מיני סודות מקצוע, אם אתה באמת מקצועי – לא חובבן. להיות שליח מקצועי זה להיות ממולח, כמו רוקח שיודע להוסיף את הדברים המתאימים. יש המון סודות מקצוע כדי שהשליחות תעלה יפה ותצליח. שוב, יש מי שעיקר הבעיה שלו שלא מצא את הענין שלו בחיים (בעיקר צעירים). אין לו שליחות, אין לו "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב", אפילו לא חובב וכל שכן שלא מקצועי, עם כל התבלינים כדי לעשות את השליחות ערבה.

התמסרות "עדי ערב" בזכות זיהוי השליחות

בכל אופן, זו עבודת היסוד – "ועבודתו עדי ערב", שצריך לעבוד את השליחות שלך הספציפית עד שאתה מגיע לערבות, "עדי ערב" (רואים שהכל זה איזה משחק של אותיות ע – "לפעלו ולעבודתו עדי ערב" – ב"עדי ערב" נמצאות אותיות עבד). אם "ערב" מתייחס לעולם הבא, סימן שיש ביסוד גם איזו ערבות של עולם הבא. אמנם "מחר לקבל שכרם", אבל יש מי שיש לו חוש בעוה"ז בערבות העוה"ב. "שלשה הטעימן הקב"ה מעין העוה"ב בעוה"ז" – לכך זוכה מי שעובד "עדי ערב". שוב, יש אחד שיש לו בעיה שלא יודע מה שליחותו. מה הנפקא-מינה – שאומרים בשם הרבי – בין מה שהוא שליחותך למה שאינו בכלל השליחות המיוחדת לך? אם אתה עושה מצוה גדולה שאינה שליחותך ויש הרבה קשיים אז לא תמיד צריך לדפוק את הראש בקיר אלא לחפש כיוון אחר. אבל אם זו שליחותך אסור להכנע לשום קושי בחיים, צריך להתמיד "עדי ערב" – עד שהדבר החמוץ עם התבלין המתאים יהפוך להיות ערב (היסוד, הברית, הוא אבר התענוג כידוע).