בינה: שרש "עבודה שבלב זו תפלה" ו"עבדו את הוי' בשמחה"

תפלה בהתבוננות – התעוררות רחמים מתוך רחם האם

אם בחכמה יש תלמוד אז בבינה יש תפלה בהתבוננות הלב – העבודה הפנימית של התפלה, עבודה שבלב. ההתבוננות מביאה לידי "רחמי" – תפלה בארמית נקראת רחמי – להתעוררות רחמים רבים, "אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני ה'". יש שתי בחינות רחמים (בפרק בעבודת ה' למדתן על יחוד רחמים ושפלות) – יש "וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך", שהתפארת מעוררת רחמים על המלכות, ויש גם "רחל מבכה על בניה", שהמלכות מעוררת רחמים (על בניה שבגלות, בעולמות התחתונים, הנפרדים מגילוי אחדות ה'). לפעמים התפארת נקראת רחמים והמלכות רחמנות, אך השרש של שניהם (הבן-רחמים והבת-רחמנות) הוא ברחם האם – בהתבוננות. אם כן, תפלה – עבודת התפלה – מתחילה מההתבוננות, וההתבוננות מולידה בעיקר את רגש הרחמים בלב, התפארת, עד שכנסת ישראל כפי שהיא למטה בוכה לה' ומבקשת רחמים על עם ישראל. זהו מקום המלכות (בירידתה למטה להחיות את התחתונים), מקום דוד מלכא משיחא, שאומר על עצמו "ואני תפלה" (כאשר ה"אני" שלו כולל ה"אני" של כל אחד ואחת מעם ישראל – על כל אחד ואחת בתפלתו לה' לעורר רחמים רבים על האני הכללי ועל האני הפרטי). שוב, אמרנו שאם התורה היא ה-י של שם הוי', אז תפלה בהתבוננות והתעוררות רחמים רבים זה גם ה עילאה (התבוננות) וגם ו (רחמים) וגם ה תתאה (רחמנות), אבל שרש ה"עבודה שבלב זו תפלה" הוא בהתבוננות ספירת הבינה, אמא.

עבודה בשמחה – טיפול באמצעות ניגוני שמחה

מה העבודה המיוחדת לספירת הבינה חוץ מתפלה? בחכמה אמרנו שיש בטול ע"ז ויש תורה, ובדומה לכך גם בבינה יש שני דברים: יש את שרש התפלה (כנגד עבודת התורה בחכמה), ויש גם עבודה מיוחדת של שמחה. בטולה הוא פנימיות החכמה ושמחה היא פנימיות הבינה. על הקשר בין עבודה לשמחה יש פסוק מפורש – "עבדו את הוי' בשמחה". כמה שהעבודה קשה, "תכבד העבודה על האנשים", היא צריכה להיות בשמחה. פתחנו ב"ועבד הלוי הוא", והלוי עובד ה' בשמחה – עבודתו היא "לארמא קלא" ברוב שירה וזמרה. אמרנו שעיקר הסגולה זו צדקה, אבל תכל'ס, לכל מי ששואל אותנו מה אפשר לשפר בבית וגם באופן אישי אומרים לו או לה – כמעט ללא יוצא מן הכלל – שצריך הרבה נגינה ושירה טובה בבית. ידוע שיש שני סוגי נגינה – נגוני שמחה ונגוני געגועים. נגוני געגועים היינו "ועבד הלוי הוא", בכתר, אבל ניגוני שמחה שייכים לבינה – "אם הבנים שמחה". הפסוק "עבדו את הוי' בשמחה" הוא סגולה ללידה – כך כותב רבי נחמן.

"עבודת עבודה" – שירת הלויים

יש משהו מיוחד כאן – את זה ששירת הלויים נקראת עבודת ה' לומדים מהביטוי "עבודת עבודה" שכתוב על הלויים. חז"ל מפרשים ש"עבודת עבודה" היינו עבודה שהיא לצורך עבודה אחרת. איזו היא עבודה שהיא לצורך עוד עבודה? הוי אומר זו השירה. מתי הלוים משוררים בבית המקדש? כשמם כן הוא, לוי לשון לווי – הם מלווים את הכהנים בעבודתם. הכהנים מקריבים את הקרבנות, וכדי לעורר את רגש הקדש של עבודת הכהן (שבחשאי וברעותא דלבא) הלוים מלוים אותו בשירה וזמרה. אם כן, שירת הלוי היא לצורך עבודת הכהן, ולכן זה נקרא "עבודת עבודה". תיכף נסביר מה עוד זה אומר לנו. אבל שוב, מישהו בא עצוב – צריך לדעת על איזה שירים להמליץ לו. אם הבעיה שלו בכתר צריך להציע לו ניגוני געגועים. אם הבעיה בבינה, שהוא לא "אם הבנים שמחה", צריך ניגוני שמחה, "עבודת עבודה". בספירת ההוד נגיע למושג של חז"ל שהוא ממש הפוך. פנימיות ההוד היא תמימות, ושם יש מושג "עבודה תמה" – "עבודה שאין אחריה עבודה". יש עבודה שהיא כלל לא לשם עבודה אחרת. כשנגיע להוד נגיע נפשית-פסיכולוגית למצב שאדם צריך לעבוד עבודה של גמר, שהוא גמר את הענין ואין יותר מה לעשות, אבל דווקא בבינה –שרש קו שמאל שסיומו בהוד, "בינה עד הוד אתפשטת" – צריך לעבוד "עבודת עבודה", שהיא עיקר עבודת הלוים, ללוות את עבודת הכהנים בשירה שמחה. זה "עבדו את הוי' בשמחה", והמשך הפסוק הוא "בואו לפניו ברננה" – הפשט הוא שצריך לבוא לפניו יתברך ברוב שירה וזמרה.