מלכות: עבודת עבד

יהודי – עבד ה'

אחרון אחרון חביב, בספירת המלכות יש את המשמעות הכי בסיסית של עבודה, שטרם הזכרנו בכלל. באמת צריך היה להתחיל כאן, מהמלכות. בכל שפה אחרת, כמו אנגלית, התרגום של השרש עבד הוא work או משהו דומה – יש לכל אחד את העבודה שלו. אבל בעברית, לשה"ק, בה המלים הן עם כל המשמעות האמיתית שלהן, המשמעות העיקרית של עבד היא לא סתם במה אתה עובד אלא בשביל מי אתה עובד. עבודה בעברית זה עבדות (servitude, slavery), כמו עבד עברי. הדבור הראשון של עשה"ד הוא "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – "עבדי הם ולא עבדים לעבדים". כמו שאסור לפחד מאף אחד כך אסור להיות עבד של אף אחד, אלא רק עבד ה'. אמרנו קודם שהמושג עבודה מתחלת הבריאה התדרדר מאדם לקין עד שהגיע לכנען – "עבד עבדים יהיה לאחיו". אצל כנען זה הגיע לנקודת שפל. אמרנו שעבדות פירושה פולחן, כמו עבודת מקדש, אבל באמת פולחן עדיין לא ממצה את מושג העבדות. אני יכול להיות בן חורין שעושה עבודות למישהו – כמו קבלן. אבל עבד לא רק עושה עבודות אלא שייך לאדונו. אפשר לשאול – מה העבודה שלך? אני חשמלאי. יש מציאות שאתה עובד בשביל מישהו, אבל אתה לא במהות עבד שלו. אבל יש מציאות שאתה עבד, כלומר שאתה שייך אליו, אתה קנין שלו. לגבי עבד עברי ועבד כנעני יש חילוק על פי הלכה מה גדר הקנין אצל כל אחד, אבל בכל מקרה – אם אתה עבד אתה שייך לאדון. בחסידות מבואר שלכל אחד יש כמה מדרגות של עבדים – בעולם הבריאה כל יהודי הוא אמה עבריה, בעולם היצירה הוא עבד עברי, בעולם העשיה הוא עבד כנעני. יש דרגות שונות של קנין, אבל כל המצבים האלה וכל ההגדרות הללו בהלכה שייכים אצל כל אחד ואחד. בכל אופן, את העיקר עוד לא אמרנו – עיקר המשמעות של המלה עבד בעברית, בלשה"ק, היא שאתה בעצם קנוי ושייך למישהו. יש ודאי הרבה אנשים כאן שמכירים את הכתבים של הרב קוק, והוא היה חותם עצמו – "עבד לעם קדוש", אני עבד.

מלחמת התרבות בעבדות היא מלחמה בתורה ופוגעת במוסד המשפחה

יש בעיה שאדם לא מסוגל להיות עבד. הרי כל התרבות החפשית – מה שנקרא התרבות המערבית – לוחמת נגד המנטאליות של עבדות. ככל שהתרבות לוחמת נגד המנטאליות של עבדות היא לוחמת בעצם נגד התורה. יש הרבה פעמים שלוחמים נגד דבר מסוים ויש במלחמה זו גם טוב, כי יש תופעה שלילית של הדבר שבאמת ראוי להלחם בה, אבל זה כמו לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה כי יש בדבר גם משהו טוב. כמו המלחמה במלכים בעולם שלנו: יש ברצון לזרוק את כל המונרכים הידועים קדמה במדה מסוימת, וזה טוב מאד. אבל עם זה זורקים גם את התינוק, כי יש מלך אמיתי ואם אתה זורק את מושג המלכות בכלל אתה זורק גם אותו – אם אין מלכים בעולם אתה זורק גם את "דוד מלך ישראל חי וקים". אותו דבר בנוגע לעבדות (שני המושגים שייכים למלכות, והא בהא תליא – למלך יש עבדים) – אם זורקים את כל מושג העבדות פוגעים בעוד דברים חיוביים. קודם כל פוגעים בחיי המשפחה, כי חיי משפחה הם מושג קדוש של עבדות – האשה היא עבד וגם הבעל הוא עבד, שניהם עבדים. זה ענין הכתובה, שכל אחד נעשה עבד. זו לא סתם מחויבות אלא עבדות, כמו הביטוי "עבד לעם קדוש" – הרב קוק לא סתם אמר, אלא התכוון שעם ישראל הוא הבעלים שלי ואני העבד שלו. זה גם מה שאמרנו קודם ש"עבד עברי" בגימטריא משיח – המשיח הוא עבד.

תיקון העבדות – מאליעזר עבד אברהם עד מלך המשיח

מי התחיל לתקן את העבדים? אמרנו שאצל כנען העבד מגיע לנקודת השפל, "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". כל ארץ ישראל היא ארץ כנען. מי התחיל לתקן אותו? אליעזר, שאמר "עבד אברהם אנכי". חז"ל אומרים שאליעזר הוא כנען בעצמו, ועל ידי שאמר "עבד אברהם אנכי" – שזיהה למי הוא עבד, תקן את העבדות, וזיהה מי האדון דקדושה – יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך. אליעזר התחיל לתקן את מושג העבדות – בשבילו להיות "עבד אברהם" זו השמחה הכי גדולה. כמו "מאמר השפלות והשמחה" של רבי אייזיק מהומיל – השפלות-העבדות במלכות והשמחה בבינה, ו"הא בהא תליא". מי המשיך לתקן? משה רבינו – "עבד הוי'". כתוב עליו עשרים פעמים "עבד הוי'", ועוד פעמיים נאמר ביהושע, תלמידו המובהק. הרבה פעמים ה' קורא למישהו "עבדי" – דוד המלך הוא עבדי, וגם יש נביאים שנקראו עבדי. כתוב בקבלה שאליעזר, התיקון של כנען – שפל העבדות – מתחיל להתגלגל אחר כך ביוסף הצדיק ועוד ועוד עד שמגיע למשיח. "עבד אברהם" מגיע בסוף ל"עבד עברי" = משיח, "שש שנים יעבד ובשבעית יצא לחפשי חנם". הוא מתחיל כעבד כנעני, אבל מתעלה ומתתקן יותר ויותר.

מלכות-שפלות-עבדות

שוב, עבדות במלכות – זו תשתית הבנין המחזיקה את כל הבנין מלמטה. יהודי (ובמדה מסוימת כל אדם בעולם) צריך לשאוף להיות שייך לה' עד כדי כך שיזהה את עצמו – אני קנין של ה', אני עבד של ה', וזו השמחה הכי גדולה בחיים. ושוב, יש אדם שהבעיה שלו – בעיה של תרבות מערבית מודרנית – שהוא לא מסוגל להיות עבד של אף אחד. כמו שאמרנו קודם, חיי המשפחה שלו מן הסתם יהיו לקויים, כי הוא לא מסוגל להכנע, לא מסוגל להיות בשפלות. מלכות זה שפלות.

סיכום

בזה סיימנו את פרצוף כל המושגים הכלולים במושג עבודה. כל בית הספר שלנו הוא כדי להנחיל עבודה, להדריך איך עובדים, ואם עובדים נכון אפשר לפתור כל הבעיות בעזרת ה' יתברך. רק עבודה – "תכבד העבודה על האנשים", לתת כבוד לקב"ה עם הרבה הרבה עבודה. ולסיכום:

נחזור על ההסבר בקיצור: בכתר צריך עבודה של גילוי הנסתר – כל הזמן "הוא", אופקים חדשים, ולהפוך את האזור הלא-נודע לאזור מיושב, להפוך את התהו למקום ישוב, "לא תהו בראה לשבת יצרה", להגיע למערב הפרוע וליישב אותו. זו המצוה הראשונה בתורה – "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה וגו'". בחכמה אמרנו גם יגיעה בלימוד תורה וגם בטול ע"ז. בבינה – שרש התפלה בהתבוננות ועבודת השמחה (ניגונים שמחים). דעת – יכולת לתקן את כח המדמה, על ידי העמקה ועל ידי כיוון (השרש במוחין להרגשת שליחות ביסוד). חסד – לפתוח את הנפש לתת, "עבודת מתנה". גבורה – בירור היראה, לפחד רק מה' ולא משום דבר אחר, "וגילו ברעדה"[ז]. תפארת – עיבוד העור הגס, עידון המדות. נצח – הבטחון העצמי, בטחון בכחות-על שהקב"ה נותן לי, כדי לעבור את הטבע שלי, "ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם". הוד – "עבודה תמה", לגמור משימות בלי להתאייש באמצע, וגם הערכת כל דבר קטן כמשהו אין סופי שה' נתן ודי לי בו (כמו בהגדה של פסח, לומר "דיינו" על כל שלב, אפילו שיש עוד שלב – לא שאיני צריך וחפץ להגיע לשלב הבא, אבל גם השלב הזה הוא טוב וצריך להודות, ובכך לגלות שהוא עבודה תמה – ולא רק הקדמה והכשרה לשלב הבא – עבודה שאין אחריה עבודה). יסוד – שליחות (כלומר הצורך הנפשי בשליחות, מושג המקביל במונחים של חול לצורך הנפשי העמוק ב'הגשמה אישית', החל מפריה ורביה, לשכפל את עצמו ועל ידי כך לקיים את המין, ובקדושה – מתוך כוונה להרבות את הדמות, פעולת היסוד) – דחף חיובי מסוים, עד שכל הקשיים של השליחות יהפכו להיות משהו ערב וטעים מאד. מלכות – להרגיש בעצמו את כורח העבדות, לקבל על עצמו את עול העבדות, להיות עבד לאדון (לה', למלך ישראל, לעם, למשפחה). כלפי שמיא קוראים לזה קבלת עול מלכות שמים. בתורה עבדות היינו הפירוש העיקרי של שרש עבד, ועבודת קדש היא מהמלים הכי מקודשות. צריך להיות גם בן של הקב"ה וגם עבד שלו – "אם כבנים ואם כעבדים". צריך את שתי הבחינות, ויש גם "בן שנעשה עבד" – בן שמתעלה לעבדות (כמו שהרבי הרש"ב אמר על עצמו ביחס לאביו).

אם כן, שהקב"ה יזכה אותנו בעבודה ברוכה ומכובדת, "תכבד העבודה", שהעבד העברי כבר יכול להשתחרר ולצאת לחפשי חנם (= מלכות כנ"ל). שתהיה הצלחה בשנה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה.