סעודת פורים ס"ט – בית הרב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

א. "כצנה רצון תעטרנו" – מלחמת הקרירות

כישוף עמלק מקרר

כתבנו (בדבר תורה) שהציץ מרומז בפסוק "כצנה רצון תעטרנו". הפשט של צנה זה כתר, עטרה, וכל המלים בפסוק רומזות לציץ – גם צנה, גם רצון ("לרצון להם לפני הוי'"), וגם תעטרנו שזה עטרה. כל הביטוי הוא בטוי מובהק, אבל העיקר זה צנה – ר"ת "ציץ נזר הקדש". צריך להתעמק – דבר שלא כתוב שם בדבר תורה – מה זה המלה הזאת "צנה". כתוב ש"הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים" – צינה זה לשון קרירות, להצטנן (על האדם לשמור על הבריאות שלו, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות פ"ד). צנים = ציץ. הציץ זה מלחמת עמלק, ועל עמלק כתוב "אשר קרך בדרך" – שהענין שלו זה לקרר. הוא גם מדען, כמו שדברנו אתמול שהיום היו קוראים לזה מהנדס גנטי או משהו דומה לזה – בחז"ל קוראים לזה מכשף, שמכחיש פמליא של מעלה. כמו שהסברנו, שהוא מנסה להשתלט על חוקי הטבע ולצאת 'יותר גדול מה''. בלשון חז"ל זה מכשף, ולכן כתוב במפורש שהיו מכשפים, יותר מכל עם אחר – אפילו הקטן שבהם. זה הלעו"ז של עם ישראל, שאצלנו אפילו הקטן שבנו – בזמן טוב, כמו בימי חזקיהו המלך, שבדקו מדן ועד באר שבע ולא היה תינוק שלא היה בקי בכל התורה כולה. כך אצל עמלק הכי קטן בקי בכשפים, למדו את זה בבית הספר, אולי אפילו הבהמות שלהם ידעו לכשף (על ידי כישוף הם נכנסו לתוך הבהמות שלהם, ומן הסתם שם לימדו את הבהמות לכשף כמותם, כלומר שהשאירו שם, בתוך הבהמות, 'רוחא' דכישוף שלהם, וד"ל). בכל אופן, עם הכישוף שלו הוא מצנן, "אשר קרך בדרך".

קור וקרי – קרירות בקדושה מחממת בקליפה וחום דקדושה שולט על הקליפה

עמלק הוא השקר, ואנחנו עם ישראל האמת. הנצחון של פורים זה האמת נגד השקר. על שקר כתוב שאין לך שקר שמתקיים בסופו שאין לו נקודת אמת בתחלתו. כתוב בחז"ל, כתוב בקבלה, שזה ה-ש של השקר – אות אמת, "אתא דאבהן" (כמו שהסברנו לפני כמה ימים ש-ש זה ג ווין, חיבור שלשת האבות, "אתא דאבהן") – אבל עיקר השקר זה אותיות קר, אותיות דס"א (בזהר), זה קרירות. עיקר הכח של השקר זה לקרר את האמת, וזה בחינת עמלק שעליו נאמר "אשר קרך בדרך". הוא גם מקרר, וחז"ל דורשים את זה גם מלשון קרי, שחותך מילות וזורקן כלפי מעלה. מי שמקורר מקדושה מתחמם מדברים אחרים – קרי זה חימום – הקרירות והחימום הולכים יחד, זה לפי זה, הקרירות מהקדושה מחמם בקליפה. והוא סוד "צנים פחים" כנ"ל, וד"ל. הכח שלהם לקרר מהקדושה, וממילא פועל קרי. חום זה אנרגיה, זה חיות, ומי שהוא חי יש לו גם כח. מי שהוא חם, אם החום של הקדושה, ממילא יש לו כח לשלוט על היצר, ומי שהוא קר אז היצר מתעורר מעצמו ואין לו שום כח לשלוט עליו. קרי זה משהו שקורה, לשון מקרה, בגלל שאין שום כח וחיות וחימום של קדושה כדי לנטרל את זה – אז ממילא זה קורה (מעצמו). לכן זה גם נקרא "מקרה לילה", ורש"י כותב בשם חז"ל שזה יכול להיות גם ביום וזה על שם ההווה – שככה זה רגיל. בפנימיות זה קורה במצב של לילה, מצב שאין אור ואין חום של קדושה, אז ממילא זה מה שקורה (מקרה הוא הלעומת זה של משה, ומקרה לילה הוא הלעומת זה של זיווג יעקב רחל, משה מלגו יעקב מלבר, וד"ל).

כתר כהונה בציץ ובמזבח הקטרת (מלחמת עמלק – מי יותר עשיר)

אמרנו שעמלק זה "אשר קרך בדרך", שהוא מקרר, לכן הציץ שכתוב בחסידות שהוא הכח לבטל ולנגד את קליפת עמלק נקרא צנה – "כצנה ["ציץ נזר הקדש"] רצון [לרצון להם לפני ה'] תעטרנו [עטרה-כתר כהונה, כמו שאמרנו אתמול בשם המהרש"א]". אמרנו שהציץ זה כתר כהונה, אבל לא הזכרנו שגם בכלים, שרובם בפרשת תרומה, יש את כל הכתרים, אבל כתר כהונה זה במזבח הזהב – משאירים לפרשת תצוה (אף שלכאורה היה צריך להיות בתרומה משאירים את זה לסוף תצוה, הכל הולך אחר החיתום). שם דרשנו בשם רבי צדוק ש"אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם" זה פורים. קודם כתוב בפסוק "אחת בשנה יכפר" וזה יום כפור, אבל בסוף "אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם" רומז ל"מלחמה להוי' בעמלק מדר דר", וזה פורים. אם כן, רואים שוב קשר הדוק, שכתר כהונה זה מה שלוחם ומנצח את עמלק – גם מזבח הקטרת עם הזר שלו, זר זה נזר, וגם "ציץ נזר הקדש". מכאן גם רמז, במאמר מוסגר, שבשביל לנצח את עמלק צריך להיות עשיר – זה גם אחת החזיתות של מלחמת עמלק, אצל מי הכסף (שייך ל"רם על כל גוים הוי'", ולא הזכרנו הרמז ש-רם שוה דולר – מי שמשתלט על הדולר מנצח, וזה בגימטריא עמלק – זה גם צירוף לורד, זה "אני גדול", אני כל כך גדול שאני ה', כי זה גם כינוי לאדון גדול וגם לה'; כל תרגום "הוי' אלהים" מתרגמים "לורד גאד" – בגלל שמתרגמים הוי' כמו א-דני, שזה לורד – אבל אנחנו אף פעם לא משתמשים בזה כי יש לזה משמעויות נוצריות, אף שזה כאילו ה' אנחנו לא אוהבים את זה, כי להבדיל אצלם כשרוצים לומר על אותו אחד שהוא אלהים אז קוראים לו לורד. אנחנו תמיד מקפידים על שתי צורות של גאד, זה רגישות שלנו נגד המלה הזאת).

הרב יצא רגע, ונגנו "ארור המן".

לחיים לחיים!