ג. הציץ והציצית

עוד משהו על הציץ: יש שלש פעמים בתורה "ציץ", בשלשה פסוקים שונים, וכנגד זה יש ג"פ "ציצית" בפרשת ציצית – זה רמז יפה, שכמו שכתוב בזהר זה זוג. מצד אחד ציץ קשור לתפלין, שלומדים לתפלין ק"ו מהציץ, אבל זה שהוא גם לשון ציצית ויש לו פתיל תכלת אז יש פה שני עדים שקשור לציצית.

ה"זהיר טפי" של הדור - ציצית

כאן המקום להזכיר שהצדיקים – זה לא מסורת חב"ד, עד כמה שזכור לי, אבל מסורת מהנעם אלימלך ועוד צדיקים גדולים – שאמרו שהמצוה העיקרית, ה"זהיר טפי" של הדור שלנו (דור של הנעם אלימלך, שזה אחרי הבעש"ט, וממנו והלאה הכל משיח) זה מצות ציצית. יש לכל אחד מצוה בהו "זהיר טפי" – המצוה שזוהר בה, מאיר הנשמה ביותר. וכמו שיש כך לכל אדם כך יש לכל דור (פורים זה חג של דורות, כפי שאמרנו, לפעמים בדילוגים ולאו דווקא דור אחרי דור כפי שהסברנו על פי הדעות במכילתא), אז יש צדיקים גדולים שאומרים שה"זהיר טפי" של הדור זה ציצית. צריך לחפש איזה מקור לזה גם כן אצלנו בחב"ד. אבל זה מובא בשם הרבי ר' מיילך, שנקרא על ידי חסידי פולין "בעל שם טוב קטן" – היה בעש"ט גדול ובעש"ט קטן, הבעש"ט ורבי אלימלך – שהמצוה המיוחדת של הדור זה ציצית. שוב, זה קשור לציץ. זה רק תוספת לחשיבות הציץ.

ישוב דברי רש"י על רמז הגימטריא בציצית

שוב, הזיווג של ציץ וציצית – אחת התופעות היפות בתורה – שכל אחד מוזכר ג"פ בתורה. ידועה הקושיא על רש"י, שכותב שתציצית כולל כל תריג מצוות, כי ציצית גימטריא 600 ועם חמשה קשרים ושמונה חוטים זה תריג (= משה רבינו), ולכן בזכות זה "וזכרתם את כל מצות הוי'". קודם כל רש"י מלמד מה יהודי עושה כאשר מסתכל על משהו – קודם כל עושה גימטריא של השם שלו, שעם זה ה' ברא אותו, וגם רואה עוד תכונות שלו. יתכן שרק לעשות גימטריא זה מעשה בראשית, כי ה' ברא אותו עם אותיות השם שלו, ולראות ממה הוא מורכב ולצרף את זה לחשבון זה כבר מעשה מרכבה. אבל דא עקא שבתורה כתוב ציצית חסר – ציצת. יש ציץ בשלמות, ואח"כ ת לעשות את זה נקבה. ציצת לא שוה 600, רק ציצית. בשביל מה זה טוב שזה דווקא 590 ולא 600? בשביל לזווג אותו לציץ. ציץ ציצת (אם הם חתן וכלה צריכים לעשות להם גימטריא) = 780 = ל פעמים הוי' = הוי' אחד במשולש כללי = ה"פ יוסף (מספר מאד חשוב). כל המספרים מ-א עד טל (לשון טלית). הכלה מוותרת על י לשם הזיווג עם החתן, כדי שיצא הכי טוב. אבל במקום להיות 600 היא 590 (= הכנסת כלה). ציצת זה סגולה להכנסת כלה. יחד עם ציץ זה שלמות של טל במשולש.

אבל, בכל אופן, מה נעשה עם רש"י ומה נעשה עם תרי"ג? אפשר לומר שזה מדרש של קרי וכתיב, אבל זה לא מספיק (ברמז של קטרת רש"י מסביר מה עושה, אז כך הוא פוסק שזה הפשט, אבל כאן זה לא מובן). מה ההצדקה של רש"י? זה משהו יפהפה, שכתוב ג"פ – "ציצת... ציצת... לציצת" (יג אותיות כנגד יג תיקוני דיקנא דא"א, בציץ ציץ ציץ יש ט אותיות כנגד ט תיקוני דיקנא דז"א, ששרשם ב-ט היכלין דא"א שלמעלה מ-יג תיקוני דיקנא שלו, וד"ל) – ה-ל מוסיפה י לכל אחד, ומעתה כל ציצית = 600! ג"פ 600 זה 1800, שזה ריבוע כפול של ל.

שבע הופעות ציץ וציצית

חוץ מג"פ ציץ יש עוד הפעם במשמעות אחרת – "ויצץ ציץ ויגמל שקדים" – זה גם שייך לאהרן. זה פלא, שלא יודע אם מישהו כתב. במטה אהרן כתוב "ויצץ ציץ" – בולט למעלה, כמו האותיות הבולטות על המצח. קודם כל, זה שכתוב עוד ציץ על אהרן זה דבר יפהפה. אם כן יש שבע ציץ – ג"פ ציץ וג"פ ציצית ועוד הפעם ציץ. גם לפי סדר התורה, הציץ של המטה (בפרשת קרח) זה אחרי הציצית (שבסוף פרשת שלח). אז הסדר שיש ג"פ ציץ, אחר כך ג"פ ציצית, ועוד הפעם "ויצץ ציץ". "כל השביעין חביבין". כנראה ששלש ציץ זה חג"ת ושלש ציצית זה נה"י ובסוף "ויצץ ציץ ויגמל שקדים" זה המלכות – זה חוזר לאהרן. הציץ לא במפורש על אהרן. כאן במלכות, באחרון, הציץ הוא במובן אחר – אבל זה חוזר לאהרן, זה מטה אהרן. ציץ ציץ ציץ ציצת ציצת לציצת ציץ = 2560 = י"פ אהרן. יש כאן גם שבע וגם עשר – "העשירי יהיה קדש להוי'" – שבע ציץ בתורה, כפי שכתובים, יוצא י"פ אהרן. זה שלמות של אהרן, לכן זה עוד יותר חיזוק למה שאמרנו שבפורים צריך להתחפש או למרדכי הצדיק או לאהרן כהן גדול. עיקר התחפושת זה באמת כהן גדול, כי זו תחפושת – להתלבש עם כל הבגדים, ובעיקר עם הציץ, הכח לנצח את המן ואת עמלק. בפנימיות זה להתגבר על "מצח אשה זונה", עזות מצח של הקליפה, חותך מילות וזורקן כלפי מעלה.