מפורים למתן תורה

במלה פורים ה-מ בסוף, אבל גם פ וגם ר זה כפולות של מ – פעמיים מ ו-ה פעמים מ. היינו ש-פר זה ז פעמים מ המתחלק בסוד זהב ל-ה ו-ב (עיקר השרש כאן זה פר, ויש מושג "זהב פרוים", פרוים אותיות פורים, שעולה 24 פעמים זהב, היינו 24 קרט, ציץ זהב טהור, דוד פעמים דויד, וד"ל; זהב פרוים הוא ר"ת פז, סוד "ראשו כתם פז", ו-כתם עולה "קדש להוי'"). יש קשר בין פורים למתן תורה, שזה "קיימו וקבלו היהודים", "וקבל היהודים" (לשון יחיד, כמו משה רבינו, "משה קבל תורה מסיני"). גם כשאמרו "נעשה ונשמע" בסיני זה היה רק על התושב"כ (כמו שהתוס' כותבים), ולגבי התורה שבעל פה (ממוצע המצח והלב כנ"ל) היתה כפית הר כגיגית ו"מכאן מודעה רבא לאורייתא", וזה התבטל רק כאשר "וקבל היהודים" בפורים (לשון יחיד כמו משה רבינו). מפורים עד פסח יש שלשים יום – צריך להתחיל לדרוש בהלכות החג שלושים יום קודם החג – אבל מפורים עד מתן תורה יש שמונים יום, ולזה רומז ה-פ של פורים. מקבלים את התורה מחדש, ועתידים לקבל "תורה חדשה" של משיח. כל ה-פ ימים האלה קשורים ל"אנכי" (אם כוללים גם את יום הפורים וגם את ז' סיון), פתיחת עשה"ד. "אנכי" ימים מפורים עד מתן תורה. העיקר שבאמת נזכה לקבל את ה"תורה חדשה מאתי תצא", ממלך המשיח, מתוך שמחה וטוב לבב מרוב כל, עד דלא ידע, מה ש"עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו", למאן דדחקין במילין דחוכמתא. כמה שעד דלא ידע – יהודי אוהב חכמה. יש עוד דברים שאוהבים, אבל בטוח אוהבים חכמה. שה' יעזור שתהיה חכם. כתוב שמי שרחים רבנן – יהודים פשוטים שאוהבים רבנן (אם הם בסדר, לא כל הרבנן בסדר) – זה בגלל שהוא אוהב חכמה. הרבי הקודם פעם נסע בליטא, ובסוף הוא כתב שהכי התפעל זה מאהבת התורה הפשוטה של היהודים הפשוטים בליטא – כמה שהם מעריכים ואוהבים תורה. לא הת"ח, אלא כמה היהודים הפשוטים אוהבים את החכמה ואת התורה. כתוב שמי שאוהב חכמה – חכמת התורה, חכמת ה' – או שהוא יזכה להיות חכם, או שהוא יזכה ל"בן חכם". אין הרבה סיכוי שאתה תהיה חכם, אבל אם אתה תאהב חכמה יש סיכוי שהילדים שלך יהיו חכמים. "בן חכם ישמח אב" – ישמח אותיות משיח – ו"בן חכם ישמח אב" = אני קר (= חוה בריבוע).

הפסקת ניגונים.