ב. הציץ – תיקון "מצח אשה זונה"

יש בחז"ל שכל בגד – כל כלי של הכהן, ד בגדי כהן הדיוט וגם ד בגדי כהן גדול – מכפר על משהו. הכל שייך ליום כפורים, וממילא הכל שייך לפורים. חז"ל מלמדים שהציץ – הכח של "צא הלחם בעמלק", של "בחר לנו אנשים", הבחינה של משה רבינו בתוך אהרן הכהן – בא לכפר על עזות מצח (עמלק הוא בעל חוצפה ועזות מצח של קליפה; "אין מלך בלא עם", ר"ת עזות מצח – עזות = 3.5 פעמים מצח, ודוק – מלך דקליפה, עזות מצח דקליפה, או מלך דקדושה, עזות מצח דקדושה, ודוק). הציץ זה מצח הרצון, יסוד עתיק יומין שבמצח, אותיות בולטות דנהרין ובלטין ונצצין. אדה"ז מביא שמצח הרצון של הציץ זה הלעו"ז של עזות מצח.

ציץ על המצנפת ומצנפת על הציץ – שילובי הוי' וא-דני

אמרנו אתמול בלילה ש-ד בגדי כהן גדול זה כנגד ד אותיות שם א-דני דווקא. הציץ הוא העליון, אז הוא כנגד ה-א, אלף-פלא, שבמדה מסוימת יש מעלה ב-א של שם א-דני אפילו יותר מאשר ה-י של שם הוי'. ה-י זה המצנפת, שהיא לא מיוחדת לכה"ג. יש למצנפת שלשה שמות – מצנפת, מגבעת, כובע. יש מושג של שני מקיפים, אבל יש גם מושג של שלשה מקיפים – הכל תפור ביחד. אין כיפה – כובע, ועליו מגבעת, ועליה מצנפת, ובעצם הכל אותו הדבר. המצנפת-המגבעת-הכובע זה ה-י של שם הוי', שיש בה קוצא-גזעא-שבילא, וזה בא לכפר על גסות הרוח. כל דבר שלובשים על הראש זה בשביל לכפר על גסות הרוח. בכל אופן, כתוב שהבגד העליון של שם א-דני, האלף שלו, זה הציץ, והאות הראשונה של שם הוי', שזה בגדי לבן, זה המצנפת, אז בשילוב הם הולכים יחד. או שילוב הוי' בא-דני או להיפך, יחו"ע או יחו"ת, אז הציץ והמצנפת הולכים יחד – כאן רואים שכל אחד על השני, יש בחינה שהציץ על המצנפת, ויש בחינה אחרת שהמצנפת על הציץ. זה ממש שרש שני השילובים של הוי' וא-דני. זה בא לכפר על עזות מצח וזה בא לכפר על גסות הרוח. זה הולך יחד, השאלה רק אם הגסות גוברת על העזות או להיפך (היה דיון עם אחד החברים בנושא...). לכאורה זה דומה, עזות מצח וגסות הרוח.

כלי יקר: מצנפת ציץ ופתיל תכלת – תיקון הברית

עם כל זה, על הפסוק "ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש להוי'" אומר הכלי יקר (תלמיד של המהר"ל מפראג, שרש של החסידות), שאף על פי שכתוב שדווקא המכנסים באים לכפר על העריות – ה תתאה של שם הוי' – גם הציץ וגם המצנפת קשורים עם קדושת הברית. זה דבר מפורש, כתוב בחז"ל גם לגבי גסות הרוח וגם לגבי עזות המצח שזה קשור לעריות. מה זה עזות מצח דקליפה? "מצח אשה זונה". עיקר עזות המצח זה "מצח אשה זונה". אשה זונה = אהרן כהן גדול. אשה זונה = אחישנה, "זכו 'אחישנה'". מה זה "זכו"? לשון זיכוך, הזדככות. הזיכוך זה גם נגד הקליפה של "מצח אשה זונה" – עזות מצח של הקליפה. רק אשה במילוי, אלף שין הא = בעתה. יש "בעתה", שזה אשה מלאה, ויש "אחישנה", שזה אשה זונה (לעו"ז). אם אהרן מעיד על עצמו שהוא "קדש להוי'" אז הוא הלעו"ז של "אשה זונה" (כל ענין אהרן כהן גדול עם בגדי הפאר זה אשה). לגבי גסות הרוח אומרים חז"ל ש"כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו בא על כל העריות שבתורה". הכלי יקר מאד אוהב את הענין של "וישמע משה ויפול על פניו" – שמע שמוציאים עליו דבה ראה שחושדים אותו באשת איש – כל הבעלים חשדו את משה רבינו שהוא בא על נשותיהם. לכן חשדו אותו בגסות הרוח, "למה תתנשאו על קהל ה'". "וישמע משה ויפול את פניו" – שמע שמוציאים עליו לעז שבא על אשת איש. אם כן, המצנפת גם קשור לעריות, וגם הציץ. אחר כך הוא אומר שמה שמחבר אותם זה פתיל תכלת – כתוב "ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על מצח אהרן". כלומר, שהציץ הוא על פתיל התכלת והפתיל תכלת על המצנפת. הוא אומר ש"פתיל תכלת" רומז לבת הזוג של הציץ, הציצית. פתיל תכלת = ה"פ מרדכי. הוא אומר שציצית זה גם שמירה נגד עריות, נגד יצרא דעריות, והראיה מהסיפור בגמרא של אותו אחד ששלח כך וכך מאות זוז בשביל זונה אחת ובסוף כשעלה במדרגות באו הציציות וטפחו לו על פניו, ואז זכר את הכתוב "וראיתם אותו וזכרתם... ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" – זה שמירה מזנות. לכן אומר הכלי יקר שיש כאן שלש בחינות שהכל תיקון הברית – הציץ שמכפר על עזות מצח שכנגד "מצח אשה זונה", פתיל תכלת שרומז לציצית שזה גם שמירה בפני עריות, וגם המצנפת שמכפרת על גסות הרוח שהיא כאילו בא על כל העריות. ממילא הכפרה הזאת היא התיקון של גסות הרוח, וממילא זה התיקון של העריות, ממילא הכל קשור לתיקון הברית. הוא לא מחלק בין הבחינות, רק אומר שהכל קשור. הכל זה חוץ מהמכנסים, זה איזה "נעוץ סופן בתחילתן" – שכל הדברים על הראש, הכי גבוה, גם קשור למה שכתוב בפירוש על המכנסים.