תיקון הזנות – לתת מקום גם לנקודת המבט של הזולת – תיקון הבינה-התבונה

שוב, זה הכל תיקונים של זנות. זנות = 463 = רבי מאיר. רבי מאיר הוא התיקון של זה (כמו נחש-משיח), לכן יש סיפור מופלא המובא בסדר הדורות שבצעירותו הוא עצמו נכשל בזה. אחר כך רבי מאיר הציל את גיסתו מקובה של זונות, ועל שם זה נקרא רבי מאיר בעל הנס – עשה נס נגד קליפת הזנות, וגם הוכיח את קדושת בנות ישראל, שגיסתו אינה זונה, היא לא נכשלה בזנות (אף שיושבת בשביה בין הזונות). בגלל זה גם היה יכול להציל אותה בנס – ה' עושה נס, כמו אצל פינחס. בכל הדורות כל מי שיש לו צרה – אפילו גוי – בזכות הסיפור הזה של רבי מאיר, יכול לצעוק לה' "אלוה דמאיר ענני". הכל בגלל שהתגבר נגד קליפת הזנות.

זנות = תבונה. על הכסיל כתוב "לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו". את הפסוק הזה אדמו"ר הזקן הכי אהב, כי כל דרך חב"ד זה לפי הפסוק הזה – לאהוב תבונה ולא התגלות לבו. מי שאוהב תבונה הוא גם מתגבר על קליפת הזנות, "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". זה קשור למה שדברנו אתמול בלילה, שבינה עילאה זה "כולא קמיה כלא חשיב", "אני הכל", אבל הפלא של הקב"ה (ושל כל מי שמתדבק בדרכיו) זה שגם "אתה הכל". לא רק שאני הכל, אלא נקודת המבט שלך על המציאות זה מוצדק ומאושר ואמיתי – זה מח התבונה. כמו שהבינה זה שלמעלה היש ולמטה האין, ש"כולא קמיה כלא חשיב", התבונה היא זאת שאומרת ש"אל דעות הוי' ולו נתכנו עלילות" וגם דעת תחתון צודק. גם בתבונה הזאת, שיש שתי דעות ו"אל דעות הוי'", צריך להתבונן שבזה מנצחים גם את קליפת הזנות. מי שנופל בקליפת הזנות זה מי שיש לו רק נקודת מבט אחת על המציאות, הנקודה של האגוצנטריות שדברנו עליה אתמול בלילה. מי שאגוצנטרי עלול ליפול בזנות. לכן עיקר הזימה בעולם זה במצרים, המקום של "לי יאורי ואני עשיתיני" – בעצם זה שייך לכל הממלכות מסביב א"י, אבל השרש בקליפת מצרים (אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם), ומזה אנחנו יוצאים ביציאת מצרים (כאשר כל הגלויות נקראו על שם מצרים). צריך לצאת בתבונה – מי שאין לו תבונה לא יכול לצאת. הוא עדין תפוס בתוך התגלות (לשון גלות) לבו, בתוך האגוצנטריות. "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה" – הוא מגלה שכמה שיש לי חלק אלוה ממעל, גם לך יש חלק אלוה ממעל. גם נקודת המבט שלך על המציאות צודקת.

עוד הפעם, נחדד מה שדברנו אתמול בלילה – שהחכמה זה שיש לך מקום, בתוך המקום שלי אין לי "כל הזכויות שמורות" על המקום שלי. יש גם לך מקום, ואדרבה – קודם כל זה המקום שלך, רק שאני נמצא איתך. התיקון של "אני הכל" זה שגם ההשקפה שלך על המציאות צודקת. הדעת אומרת שגם אתה יכול להיות יותר גדול ממני – יתכן שיש הרבה דברים שאתה יותר ממני, ולא סתם יתכן אלא "יציבא מלתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחברו" (זה משפט בתניא שהוא תיקון הדעת של אתמול). הרבי מסביר ש"כל אחד מתוקן מחברו" לא רק שאתה רק יותר טוב ומתוקן ממני, אלא שכל אחד מתוקן על ידי חברו – כל אחד צריך לקבל תיקון מחברו, שאני צריך לקבל ממך תיקון, לא רק שיש לך מעלה אלא שאני זקוק למה שיש בך ואין בי בשביל להתתקן. זה ממש תיקון הדעת של אתמול, וממילא זה בטול קליפת עמלק בפרט. שוב, אמרנו שלציץ יש קשר לבנות מדין. זה שיש לו קשר לבטול הזנות זה קשור גם לבנות מדין, ה"מצח אשה זונה", וגם עצם מקור תאות הזנות זה בבינה – לא בחכמה. תאות הזנות שצריך לבטל זה עצם האגוצנטריות של הבינה ש"אני הכל". משם באה הזנות בנפש, "אני ואפסי עוד".

בכך בערך הסברנו את שלש המדרגות של הכלי יקר, של הציץ והפתיל תכלת (חלק מהציץ) והמצנפת. בעצם יש פה רק שני דברים – הציץ והמצנפת. הרמז הוא ש-ציץ מצנפת = תכלת. פתיל התכלת מחבר ביניהם. זה הכל על פי הדרוש של הכלי יקר.

הפסקת ניגון.

חז"ל אומרים "למה נקרא שמה זונה? זו נאה". יש שמונה לשונות של יפי (מבינה עד מלכות – יפי זה אור שמתלבש בכלים ומאיר דרכם דווקא, לכן זה רק מבינה, שרש הגרמוהי כנודע) – שפר, יפי, טוב, פאר, נוי, הוד, הדר, חן. באידרא כתוב בפירוש שמצח ונצח זה אותו דבר, ונוי זה בנצח – "הנוי והנצח" (= זקף גדול הנ"ל; נוי נצח = חי עולמים! בהכאה פרטית = 3120 = 13 פעמים עמלק, עמלק הוא הלעומ"ז של רוח הוי', רוח = נוי נצח = חי עולמים!). לכן הדבר הזה מנצח את הנוי של הלעו"ז. צריך לנצח את עמלק ואת מדין ואת כל שאר ה'אני'.

ניגנו "לכתחילה אריבער".