ז. ציץ-פתיל-מצנפת – "בא מיכה והעמידן על שלש"

חז"ל דורשים "בא מיכה והעמידן על שלש" על הפסוק "מה הוי' אלהיך שואל מעמך – עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך [כתוב אלקיך בלי הוי', אבל בחסידות מצטטים ככה]" . בדרך כלל מסבירים שזה מלמטה למעלה – "עשות משפט" זה מו"ס, כח המשכיל, ו"אהבת חסד" זה גלגלתא, ששמה החסד דעתיק מתלבש, ו"הצנע לכת" זה צניעות, על דרך "ספרא דצניעותא", שזה רדל"א. ככה בדרך כלל מסבירים, מלמטה למעלה – "עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם הוי' אלהיך".

הציץ – "עשות משפט", "לעשות בהם משפט כתוב"

זה מתאים למה שדובר קודם על פי הכלי יקר שיש את הציץ, שזה מצח הרצון, רעוא דכל רעוין – הציץ זה ה-צ שצץ ובולט, "ויצץ ציץ", מתוך המצח, מתוך המו"ס, לעשות משפט לגוים. עשית משפט זה המכנה המשותף בין הציץ לבין חשן המשפט – חשן המשפט זה בבית משפט, בסנהדרין, ויש גם "לעשות בהם משפט כתוב" בגוים, מתי "הדר הוא"? בפורים. את המשפט הזה הציץ עושה. זה גם מכנה משותף בין הציץ לבין החשן, ששניהם עושים משפט – חשן המשפט עושה משפט של תורה, וזה דווקא "על לב אהרן" ("לבי ראה הרבה חכמה", חכמת התורה איך לעשות משפט, כמו שה' נתן חכמה בלב שלמה המלך לעשות משפט – לכן כתוב במדרש ששלמה המלך שם את החכמה בלב, ואילו דוד המלך, שיותר קרוב ל"לעשות בהם משפט כתוב", שם את החכמה במח, בראש). בכל אופן, המשפט של הציץ זה "לעשות בהם משפט כתוב". ככה אפשר לפרש את הפסוק במיכה, ש"העמידן על שלש". "עשות משפט" זה הציץ, וכמו שעושה משפט כתוב בגוים, הוא עושה משפט גם נגד עמלק וגם נגד מדין וגם נגד בנות מדין. הציץ זה נגד עמלק, ואתמול דברנו על מדין – מה זה קשור לציץ? מפורש שמשה רבינו גילה עם הציץ את מי מבנות מדין צריך להרוג. מה זה בנות מדין? מה זה "מצח אשה זונה"? זו אחת שברוב עזות באה ומפתה בריש גלי, בלי שום בושה. זה בנות מדין, שיוצאות לבני ישראל הטהורים ורק בעזות מצח מפתות את הבנים לזנות. צריך נגד זה לעשות בהם משפט כתוב – בכלל נגד הגוים ובפרט נגד מצח האשה זונה.

פתיל תכלת (סוד הציצית) – "אהבת חסד", תיקון האהבה

אחר כך "ושמת אותו על פתיל תכלת" שרומז לציצית, שזה שמירה בפני האשה זונה – ואדרבה, באותו סיפור בגמרא, בזכות הציצית שטפחו לו על הפנים האשה הזונה התגיירה, ומה שהיא התגיירה בסוף בזכות הציצית אותם מצעים שהציעה לו בטומאה הציעה לו אח"כ בקדושה ובטהרה. זה בזכות הפתיל תכלת. ככה צריך להסביר: שהפתיל תכלת זה כנגד "אהבת חסד", שזה שומר מפני האהבה הזרה. נגד העזות מצח של האשה הזונה זה הציץ. בירור ותיקון האהבה – מה שאותו תלמיד של רבי מאיר (שאמר על עצמו שהוא מלך המשיח, ודווקא לו יש תלמיד ש)נוסע עד סוף העולם בשביל אשה זונה. יש תלמיד מובהק של מלך המשיח שרק הוא נוסע לאותה אשה זונה, אבל בסוף יש לו מזל – מזל שלקח את הציצית איתו – זה פתיל תכלת שמכלה את האהבה הרעה, וגם מתקן את האהבה שתהיה "אהבת חסד". היא אומרת לו – אתה לא אוהב אותי? ירדה את כל המדרגות וישבה ובכתה מה לא מצאתי חן בעיניך שאתה לא רוצה לקיים מה שכבר שילמת עליו כסף מלא? אתה לא אוהב אותי? הוא אומר שאת הכי יפה בעולם, אני אוהב אותך, אבל זה שאני לא גומר את הענין זה רק בגלל הציצית – שהציצית הזכירו לי את ה', את הקב"ה, לכן אני לא גומר. זה התיקון של הפתיל תכלת שזה כנגד האהבת חסד, הגלגלתא.

המצנפת – "הצנע לכת"

המצנפת זה מה שאמרנו קודם, שזה לשון "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" – לשון צפון. המצנפת על הראש, ולכאורה מכפרת על גסות הרוח – הכי פחות צנוע. גס רוח הוא הולך ומשויץ. אבל התיקון, הכפרה של הדבר הזה, זה המצנפת. המצנפת זה התיקון של "הצנע לכת". בתניא כתוב בפירוש שהפסוק הזה, "מה רב טובך אשר צפנת", שאמרנו שרומז למצנפת, זה מי שמקיים בעצמו "הצנע לכת".

שלשת התיקונים – מלמעלה למטה ומלמטה למעלה

אפשר לחשוב שזה מלמטה למעלה, כמו שרואים את זה, אבל הפסוק רומז סדר הפוך – "ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת". יש איזה כח עצמי ב"לעשות בהם משפט כתוב" – "כתוב" זה הכתב. על פתיל תכלת אין כתב, על המצנפת אין כתב – רק על הציץ יש כתב. מה כתוב שמה? "קדש להוי'" – שזה עצמות בגוף, שאני העצמות בגוף. מכח זה שאני העצמות בגוף, קדש להוי', אני יכול לעשות בהם ובהן משפט כתוב. אז זוכים ל"הדר הוא לכל חסידיו הללויה". יש שני כיוונים, או שזה מלמעלה למטה או מלמטה למעלה. יש משהו שהכי עצמי זה ה"עשות משפט", אם אין "עשות משפט" איזה ערך יש לאהבת חסד ואפילו ל"הצנע לכת עם אלהיך". כמו שהתוס' אומרים שמעלת הציץ זה שהשם גלוי – שיש קדושה גלויה בעולם הזה. הצנע לכת ואפילו אהבת חסד זה יחסית מכוסה, אבל "עשות משפט" זה גלוי. לכן יש הרבה תלמידים אצלנו, במיוחד השכמים, שאוהבים רק לעשות משפט – לא שעושים משפט, אבל אוהבים את הענין הזה. שוב, לעשות משפט זה הציץ, זה דבר שנחוץ מאד למלך המשיח (אין מלך בלא עשות משפט). המצנפת זה בגד של כהן הדיוט, ואצל כהן גדול העיקר זה הציץ – הכח העצמי של "לעשות בהם משפט כתוב", שיש בזה גבורה. לישראל זה לרצון, אבל על אויבי ישראל זה פועל את ההיפך.