את השאר נגיד רק ברמז ובקצרה: אחר כך יש לכאורה פרק מ"ה (שלא מזכיר כאן), "וישק יעקב לרחל", חייב להיות תפארת – זה יעקב. על זה הוא מדלג. זה גם לפי הסדר, אחרי פמ"ד הכולל הוד ונצח, זה מדת יעקב. אחר כך יש פרק מ"ו, שה' מחבק אותי. הייתי חושב שאם ה' מחבק אותי וזה "כמים הפנים לפנים" – שמים מודגש באופן מיוחד – זה "אהבה כמים" הכי מימי, וזה החסד של הפרצוף שלנו (כמו שכתב בהתחלה). אבל אם מסתכלים בתחלת פמ"ו רואים שדווקא על אהבה זאת אומר משהו שלא אמר על אף אהבה – שהיא מופיעה כאש בוערה בנפש. אז דווקא האהבה שאני נמצא בטנופת וה' יורד אלי ומוציא אותי ורוחץ אותי ומכניס אותי חדר לפנים מחדר – אז אפילו מי שהוא אטום לבו ישתפך כמים, אבל אומר שזה מים בוערים, שזה כאש בוערה. רואים שמה שיש מים אבל יש גם אש, דווקא באהבה הזאת של פרק מ"ו, של כמים הפנים לפנים – לכן צריך לשקול אם לשים אותו בחסד או בגבורה. אם זה אש זה צמאון. אם זה ממש לפי הסדר מתבקש שזה גבורה – בפמ"ג זה יסוד (רק שכאן מדגיש רק התבוננות בממכ"ע, ולא כל מה שכותב שם), בפמ"ד הוד ונצח, בפמ"ה זה תפארת. לכן מתבקש כאן גבורה, אף על פי שזה "כמים הפנים לפנים", ובאמת כותב בפירוש שיש אש באהבה הזאת. אם יש שתי הו"א לגבי האהבה הזאת, או שזה גבורה או שזה חסד – הכל בתוך החסד – הרי אהבה זו היא על פי ההתבוננות ביציאת מצרים (אודותה אנו קוראים כעת בתורה). יציאת מצרים זה מצד החסד או הגבורה? בשש זכירות יצי"מ זה החסד, שה' אוהב אותנו, אבל בכללות יציאת מצרים זה מצד הגבורה, "יד חזקה". על הפסוק "לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד" חז"ל דורשים שהגדולה זה מעשה בראשית והגבורה זה יציאת מצרים. רואים חז"ל מפורש ש"לך הוי'... הגבורה" זה יציאת מצרים. אם כבר הגענו לזה, זה אומר לנו מה זה החסד – מעשה בראשית. אמרנו שבתשתית של כל הסיפור הזה חסרה התבוננות בכך שה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, מהוה את העולם כל יום יש מאין. ביסוד זה רק חי, אבל עצם ההתבוננות בהתהוות זה הרי מה שאברהם אבינו – עצם החסד – חקר. הוא שייך למעשה בראשית, "יהי אור" זה אור של אברהם אבינו – עד אברהם אבינו העולם היה משמש באפילה ואברהם התחיל להאיר, זה "ויהי אור". אברהם זה "בהבראם", הוא לשון בריאה, וזה לא שה' ברא את העולם בעבר אלא בורא בכל רגע. אם כן זו התבוננות הפלא ופלא. זה אל שדי – אל בחסד ו-שדי ביסוד, שתיהם התבוננות בבריאה. הוא אחר כך יאמר שיש בהתבוננות הזאת משהו של אש, יש כאן התכללות בין חסד וגבורה. כל זה אמרנו בקיצור, אבל מה שיצא לנו מכאן זה מפתח גדול ביותר בהבנת ספר תניא קדישא בעניני האהבות בנפש.

עד כאן להיום. נברך ברכת המזון ונתפלל מנחה.