המשך (אחרי מנחה):

נתחיל מפרק מ"ד. מאמצע פמ"ג מתחיל לדבר על אהבה:

והנה באהבה יש ג"כ [כמו ביראה] שתי מדרגות אהבה רבה ואהבת עולם. אהבה רבה היא אהבה בתענוגי' [כאן לא מחלק ביניהן, אך במקומות אחרים כן מחלק] והיא שלהבת העולה מאליה ובאה מלמעלה בבחי' מתנה למי שהוא שלם ביראה כנודע על מאמר רז"ל דרכו של איש לחזר אחר אשה שאהבה נקראת איש וזכר כמ"ש זכר חסדו ואשה יראת ה' כנודע [קודם צריך להיות שלם ביראה, "אשה יראת הוי'"" ואז האהבה תבוא כאיש המחזר אחרי אשה. לפי זה "איש מחזר אחרי אשה" תלוי בכך שיש אשה מוכנה, וכל עוד האשה לא בשלה ולא מתוקנת 'אין על מה לדבר בכלל'. לא יודע אם הסברנו פעם בשלום בית, שזה על דרך "אשה מזרעת תחלה". האיש מחכה בפוטנציאל באיזה מקום עד שתהיה אשה, ואחרי שיש אשה פתאום הוא מתעורר – "דרכו של איש לחזר אחרי אשה". הווארט שזה על דרך "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" – האיש הוא אין, לא קיים בכלל, עד שיש אשה. כך בכל פעם שיש חיבור, ואז כשיש אשה הוא מחזר ויולדת זכר (חוץ מזה שהוא עצמו זכר). האופי של הזכר שהוא לא קיים – מחזק מאד מה שמסבירים בכל מקום שהזכר זה מהות והנקבה זה מציאות. המהות היא ערטילאית כל עוד אין מציאות. זה שמשוה כאן בין אהבה רבה לאהבה בתענוגים קשור למשל של איש ואשה – בגלל המשל הזה מתאים לו שהשיא זה "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". על אהבה רבה שאינה אהבה בתענוגים בדרך כלל מביאים הפסוק "באהבתה תשגה תמיד" (כמו הראב"ד על הרמב"ם, שאומר שזה לצאת מדעתו). זה לא לחזר – זה לפני שהוא מחזר. החיזור זה כבר בשביל יחוד – יש תכל'ס. לא רק שהוא משוגע עליה – מתוך זה שהוא משוגע הוא מחזר, אבל מחזר צריך כבר להגיע לאהבה בתענוגים, לתכלית, לכן כאן אהבה רבה היא אהבה בתענוגים] ובלי קדימת היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו כי אהבה זו היא מבחי' אצילות דלית תמן קיצוץ ופירוד ח"ו [וזה מתנה מלמעלה. באגרת הקדש דורש את הפסוק "תתן אמת ליעקב", שה' חותם את אהבתך המוגבלת, של עולמות התחתונים, עם חותמת האמת של האצילות] אך אהבת עולם [אינה תלויה בהכרח ביראה, אף שבדרך כלל היראה קודמת, כפי שיאמר] היא הבאה מהתבונה ודעת בגדולת ה' א"ס ב"ה הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא ממש חשיב וכביטול דבור אחד [או אות אחת, ב-י נברא העולם הבא וב-ה נברא העולם הזה] בנפש המשכל' בעודו במחשבתה או בחמדת הלב כנ"ל אשר ע"י התבוננו' זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש מלבושיה [שם היא נמצאת בהעלם] דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני [זה המשך קונטרס העבודה, וזה גם משייך ליסוד – שם אבר התענוג, ושם השאלה במה זה מתלבש. האם מתלבש בהנאה ותענוג גשמי, או שמתפשט מזה ומתלבש רק בתענוג אלקי. הברית נקראת "הדורא דגופא". יש מקום שכתוב שההידור זה רק כשהוא בתוך הלבוש, אבל בתוך הלבוש המתאים לו. אם הוא ערום, אין הדור בברית – ואז זה גם בושה. אם הוא בתוך הלבושים הלא-טובים זה כמו ערלה, שזה בושה לעם ישראל. אבל דווקא אם הוא בתוך הלבושים המתאימים הוא מהודר (שיש לו כובע וחליפה ושאר בגדי פאר... כמובן שלא מתפאר בכלל אלא הוא בתכלית ההכנעה, שכך גזרה חכמתו יתברך שאין לך רשות להרהר אחריה בכלל)] לאהבה אותו ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי ה' לבדו מקור החיים של כל התענוגים שכולם בטלים במציאות וכלא ממש קמיה חשיבי...

כאן הגדיר שתי אהבות, ומכאן נדלג לפמ"ד שהוא העיקר בשבילנו:

והנה כל מדרגת אהבה מב' מדרגות אלו אהבה רבה ואהבת עולם נחלקת לכמה בחי' ומדרגות לאין קץ כל חד לפום שיעורא דיליה [כמו שדברנו גם ביום ששי, על נ' שערי בינה. חכמה ובינה זה דו"ר, כפי שמיד יאמר, וכאן רומז שכל האהבה מתחילה מאמא, כדלקמן, ולכן מביא את זה] כמ"ש בז"הק ע"פ נודע בשערים בעלה דא קב"ה דאיהו אתידע ואתדבק לכל חד לפום מה דמשער בלביה וכו' ["בינה לבא", כמבואר בפתח אליהו] ולכן נקראי' דחילו ורחימו [רחימו לשון רחם, שייך לאמא. כמו ש-חי זה ח פעמים י = יסוד, כך אהבה בהכאה – א פעמים ה פעמים ב פעמים = נ, רמז לשערי בינה. אחד מתגלה בחכמה, לכן א פעמים ח פעמים ד = לב, נתיבות חכמה. אחד = אהבה כי חו"ב הם תרדלמ"ל] הנסתרות לה' אלהינו ותורה ומצות הן הנגלות לנו ולבנינו לעשות כו' [זה י-ה-ו-ה הכי בסיסי בזהר – יה זה חו"ב, דחילו ורחימו, ו-וה זה תומ"צ, התורה זה "עמודא דאמצעיתא" והמצוות הן מצוות המלך]. כי תורה אחת ומשפט אחד לכולנו בקיום כל התורה ומצות בבחי' מעשה משא"כ בדחילו ורחימו שהם לפי הדעת [מחברת חו"ב, עטרא דחסדים יותר מצד אבא ועטרא דגבורות יותר מצד אמא] את ה' שבמוח ולב [חכמה מוחא ובינה לבא] כנ"ל.