אך אחת היא אהבה הכלולה מכל בחי' ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם [זה כבר משפט 'שמן מאד'. אמרנו שאפשר להסביר שהאהבה הכלולה היא "אהבת עולם" לשון נצחיות (בעוד ש"אהבת עולם" שמזכיר כאן בפירוש היא מלשון העלם)] והיא שוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו [אומר כאן בעצם שלשה דברים: שהאהבה כלולה מכל המדרגות, שוה לכל נפש מישראל, ירושה לנו מאבותינו. אתן לכם להתבונן מה כאן החכמה, מה הבינה ומה הדעת ומה הצירוף שיש כאן]. והיינו מ"ש הזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה וגו' דירחים לקב"ה רחימותא דנפשא ורוחא כמה דאתדבקו אילין בגופא וגופא רחים לון וכו' [הגוף אוהב את הנפש והרוח. בשביל הגוף הנפש והרוח זה ה-וה, "הנגלֹת" לו, לכן האריז"ל כותב שכל פרצוף נולד עם נ"ר, ואם זוכה יכול להשיג נח"י. יש השגה קרובה לכל אחד, זה הנ"ר, וזה השגה שהגוף משיג את הנפש והרוח, וכך צריך לאהוב את הקב"ה]. וז"ש נפשי אויתיך כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאוה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהוא הולך לישן  מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו [אמרנו שזה כנגד ההוד. הענין הזה של "משיבת נפש" כתוב בתהלים – "תורת הוי' תמימה משיבת נפש". אצלנו תמימות זה פנימיות ההוד, עד זה עוד הוכחה. ועוד, ששת הלשונות שם כנגד ששה סדרי משנה, ו"תורת הוי' תמימה משיבת נפש" זה כנגד סדר נשים, ש"'חֹסן' זה סדר נשים" – מערכת החיסון שבהוד, "איהי בהוד". אז חוץ מזה שזה לילה ושינה, זה תאוה ל"משיבת נפש" שבהוד] כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה [הפירוש הכי עיקרי של הוד בחסידות זה שאדם מודה בדבר שלמעלה מטו"ד שלו. עצם הדבר שכאן הוא מאמין בתורה – אני תאב שהנשמה שלי תשוב, רוצה לחיות, ומה הקשר לתורה? מאיפה הוא יודע שהדרך לחיות זה ללמוד תורה ("כי הם חיינו")? זה בא לו ממדת ההוד, להודות למקור גם כשזה מעל בינתי. יש משהו שההוד אומר לו – אתה רוצה לחיות, אז תעסוק בתורה, תלמד תורה. אתה רוצה שה' יבוא אליך – תלמוד תורה. זה כמו "מודים חכמים לרבי מאיר", שאף על פי שלא עומדים על סוף דעתו של רבי מאיר מודים לו ("מודים דרבנן").] בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקב"ה כולא חד [זה הווארט, בזה הוא מודה. הוא רוצה את הקב"ה, ומודה לקביעה הזאת של הזהר – שזה אמונה – ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד".]. כמ"ש הזהר שם דבעי בר נש מרחימותא דקב"ה למיקם בכל לילא לאשתדלא בפולחניה [עבדות זה גם בהוד, השתדלות בעבודת המלך זה ביטוי של הוד. בכלל קו העבודה זה קו שמאל, אבל ההשתדלות התמימה זה הוד] עד צפרא כו'.

כעת מבחין במדרגה נוספת של אהבה. המשותף לשתי המדרגות הללו שהוא קורא להן ירושה. בהמשך כבר לא מדבר על ירושה, וגם כשמזכיר את האהבות בחינוך קטן לא מזכיר זאת. נקדים לקרוא את המקור הראשון בקונטרס חינוך קטן:

והשנית [אחרי אהבה מלמעלה, אהבת צדיקים] היא אהבה שכל אדם יוכל להגיע אליה כשיתבונן היטב בעומקא דלבא בדברים המעוררים את האהבה לה' בלב כל ישראל. הן דרך כלל כי הוא חיינו ממש וכאשר האדם אוהב את נפשו וחייו. כן יאהב את ה' כאשר יתבונן וישים אל לבו כי ה' הוא נפשו האמיתית וחייו ממש כמ"ש בזהר ע"פ נפשי אויתיך וגו'. והן דרך פרט [גם הראשון צ"ל התבוננות פרטית, אבל יחסית זה כלל. כשמתבונן בהשגח"פ לא מספיק סיפור אחד, צריך הרבה פרטים עד שמקבל תמונה של השגח"פ] שכשיבין וישכיל בגדולתו של מ"ה הקב"ה דרך פרטית כאשר יוכל שאת בשכלו ומה שלמעלה משכלו [זה גם ממד של הוד, למעלה משכלו] ואח"כ יתבונן באהבת ה' הגדולה ונפלאה אלינו לירד למצרים ערות הארץ להוציא נשמותינו מכור הברזל שהוא הס"א ר"ל לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש והוא ושמו אחד דהיינו שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה [מ-מט שערי טומאה עד נ שערי קדושה] וגדולתו ית' שאין לה קץ ותכלית אזי כמים הפנים אל פנים תתעורר האהבה בלב כל משכיל ומתבונן בענין זה בעומקא דלבא לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש כמו שיתבאר במקומה באריכות.

זה מה שאמרנו בשיעור, שכאן מביא רק שתי אהבות – דווקא האהבות שקשורות לקו שמאל, קו העבודה (אך זה האהבות שבקו שמאל). נמשיך בפמ"ד: