יא. שער הכולל – ההנהגה בערבית ובקריאת שמע על המטה

אחרי כל זה, אחרי אדה"ז 'מעיז' לפסוק הלכה למעשה דבר שהבית יוסף וכולם יורדים עליו ומבטלים אותו. נראה בשער הכולל (סבא של הרבי) פ"ב אות ח:

בק״ש יש רמ״ה תיבות כו׳ ה׳ אלהיכם אמת (הקדמת תקוני זוהר ד׳׳ה ועוד תקונא ז׳ ב״י סימן ס״א בשם מדרש רות (זו״ח על רות ע״פ וילד איש) תנחומא פ׳ קדושים ילקוט משלי ד׳ פע״ח שער הק״ש פרק כ״ז סדור האריז״ל משנת חסידים).

הוא מביא הרבה מקורות, גם כאלה שאין בב"י. וממשיך בסעיף ט:

יחיד המתפלל לעצמו יחזיר תיבות אני הוי' אלהיכם. בכל הספרים הנזכרים, גם בשו"ע של אדמו"ר סימן ס"א לא נמצא העצה הזאת רק עצה שיכוון בהט"ו ווי"ן שבאמת ויציב ובערבית שלא נמצאו הט"ו ווי"ן נמצאו במטה משה עצות אחרות.

רק דוגמה: אחת העצות שם מהשל"ה – כל זה הלכות שצריך לחשב גימטריאות – שיש בלילה רק ו אחד, "ואמונה", וצריך רק ממנו לעשות ג שמות. איך? כותבים ו מלא – ואו, כמילוי סג ו-מה – ואחר כך אני מחשב כל ו במספר קדמי, א-ב-ג-ד-ה-ו, העולה אהיה, אז יש אהיה בתחלה ובסוף, ואת ה-א באמצע אני מצייר יוי, שזה הוי'. אהי' הוי' אהי' = חיים. לא ראיתי שכותב את זה, אבל כל פעם בכתבי האריז"ל כוונת חיים זה אהי'-הוי'-אהי'. למה צריך להסמיך לזה אמת? אחרי "והוי' אלהים אמת" כתוב "הוא אלהים חיים", רמז לחבר את זה עם חיים, ולפי כוונה זו רק האות ו היא חיים. כך הוא מביא להלכה – פשט, נגלה – שכך צריך לכוון בערבית ביחיד.

היות ששבעים פנים לתורה, ויש המון פירושים, אז נוסיף פירוש שלדעתי הכי חלק (וגם קשור ל"א-דני שפתי תפתח"): אם הגענו עד הלום, שכל ו עולה אהי'-הוי'-אהי', אז טו ווי"ן עולה 195 = ג"פ א-דני. יותר פשוט מהב"י, שצריך להוסיף ד אותיות בשביל שיהיה שם הוי'. יש עוד עצות, אבל כמובן אנחנו לא עושים אותן כי אנחנו חוזרים "אני הוי' אלהיכם". עכ"פ, הוא שואל איך אדמו"ר הזקן פוסק ככה:

ואחר כל העצות כתבו הרבה פוסקים שיחיד המתפלל לעצמו נשאר חסרון לא יוכל להמנות אפילו אם יכוון בהט״ו ווי״ן (כן הוא בתולע״י ובמטה משה ובכמה דוכתי) [אבל מאדה"ז – בסידור, לא בשו"ע – לא משמע ככה, כמו שמשמע מהאריז"ל, שהתפלל ביחיד וחזר על "הוי' אלהיכם אמת", אז כנראה שזה משלים (הכי קרוב לענין של צבור)]. ומה שאדמו״ר כותב העצה הזאת בסדור נראה לומר משום שבתשב״ץ ח״ב סימן רל״ו כתב שנוהגין בספרד לכפול אני ה׳ אלהיכם וכן היו נוהגין באתרי׳ דהרשב״א עיין שו״ת חתם סופר חאו׳׳ח סי׳ יו״ד. [אז יש פה תשב"ץ ומתנהג באתריה דרשב"א, חוץ מספר הפליאה וכן] והרש״ל בתשובה סימן ס״ד כתב שאפילו כשהי׳ מתפלל לפני התיבה הי׳ נוהג לכפול התיבות אני ה׳ אלהיכם וסובר שתיבת אמת שאיננה מן ק״ש איננה משלמת החסרון שבק״ש [אסמכתא למנהג של הרבי, שמפרש הסידור של הרבי לא הביאו מהמפורש בשער הכולל. המהרש"ל סבר שאי אפשר להשלים באמת כי איננה חלק מק"ש]. ובמטה משה סימן פ״ט מיישב דברי רבו הרש״ל עפ״י מה שהובא בשרית מהר״מ אלשקר סימן ס״ו שמה שכתוב בזוהר חדש לחזור ה׳ אלהיכם אמת זהו דעת החברייא של הרשב״י אבל דעת הרשב״י עצמו לחזור תיבות אני ה׳ אלהיכם. גם מביא מהר״מ אלשקר שם שר׳ מנחם ריקאנטי בפרושו על התורה כתב שמצא נוסחא אחרת בזו״ח מדרש רות לחזור אני ה׳ אלהיכם  [על הגירסה בזהר חדש רות, מה שהבית יוסף אמר שאין – הרקאנאטי אומר שמצא] ועיין בעטרת זקנים סימן ק״ו. [אחרי כל זה זה לא בעיה] וי״ל שלכן הכריע אדמו״ר דנהי שלענין הש״ץ אין לשנות מן המנהג שנתפשט עפ״י הפוסקים והמקובלים הסוברים שיחזור ה׳ אלהיכם אמת אבל לענין יחיד המתפלל לעצמו שלא ישאר חסרון לא יוכל להמנות יש לנהוג כהגדולים הנ״ל שיחזור אני ה׳ אלהיכם.

עד כאן קטע זה – יש עוד קצת שתקראו בעצמכם.

רק נוסיף מה שכותב לגבי ק"ש על המטה, פל"ו אות ד:

שמע ישראל עד סוף כל הג' פרשיות. לכאורה הי׳ די לכתוב ויקרא ק״ש. וי״ל משום שמנהגנו לדקדק גם בבהכנ״ס להתפלל ערבית אחר צאת הככבים דוקא ויוצאים ידי חובת ק״ש לכל הדעות [לא כמנהג אשכנז והרבה מנהגים, שמתפללים מבעוד יום, ואז חייבים לומר ג' פרשיות בקשהעמ"ט להשלים ק"ש, אבל אנחנו קיימנו ק"ש של ערבית בבית כנסת, אז לכאורה מספיק שנקרא רק פרשה אחת על המטה]. וק״ש שעל המטה הוא משום שמירה. ולשון הגמרא (ברכות דף ס׳ ע״ב) הנכנס לישן על מטתו אומר שמע ישראל עד והי' אם שמוע וכן פסק הרב״י בשו״ע שלא יאמר רק פרשת שמע. רק שהפוסקים הכריעו [נגד הב"י] עפ״י המדרש לקרות כל הג' פרשיות שיש בהן רמ״ח תיבות להציל רמ״ח אבריו מן המזיקין [כמו שבבקר בשביל רפואה]. לכן הוצרך לבאר שמע ישראל (כלשון הגמרא) עד סוף כל ג׳ פרשיות (שיהיו כל הרמ״ח תיבות מק״ש עצמה [אדה"ז לא אמר להכפיל את שלש האחרונות, אבל שער הכולל מבין מזה, שהיות שצריך לומר ג' פרשיות וזה לשמור רמח איברים אז סימן שצריך גם להשלים, וסובר שיחיד משלים עם "אני הוי' אלהיכם"]) כי יש שכתבו שלהשלים הרמ״ח תיבות דק״ש שעל המטה יאמר אל מלך נאמן (מחצית השקל) [אין אמת בסוף, ושם ודאי לא מזיק לומר כך בסוף, אם כי הרמ"ה כן יאמר שזה מזיק מהטעם השני – שמוציא שם שמים לבטלה, כי אין לזה קשר – ואולי זה גם תוספת] או יחזור ה׳ אלהיכם אמת (כמו גבי ש״ץ בשו״ע סימן ס״א) ושתי העצות הללו נמצאו ג״כ בהגהת צמח בפע״ח שער הק״ש שעל המטה פ״ב [לכאורה בקבלה כלל לא אומרים כך, ואעפ"כ בהגהת צמח על קשהעמ"ט כן כותב]. אבל אדמו״ר בסדור פסק לעיל לענין ק״ש דיוצר שהיחיד יחזור תיבת אני ה׳ אלהיכם לחוש להסוברים שהתיבות שאינם מן הג׳ פרשיות דק״ש אינם משלימים הרמ״ח תיבות דק״ש. וא״כ מכ״ש בק״ש שעל המטה אינם שייכים השתי עצות הנ״ל. כי אל מלך נאמן שקודם ק״ש הוא במקום אמן שאחר הברכות שלפני ק״ש. וגם אחר ק״ש לא נמצא כלל אמת ויציב או אמת ואמונה [כאן שתי העצות פחות שייכות]. וא״כ ברור שבק״ש שעל המטה יחזור התיבות אני ה׳ אלהיכם. וזהו שכתב אדמו״ר שמע ישראל (שלא יתחיל מן אל מלך נאמן) עד סוף כל הג׳ פרשיות (ולא יוסיף תיבת אמת  [שלא שייכת לכאן]).

אעפ"כ אמרנו קודם שהמנהג למעשה כן לומר – זה משלים את ארבע המדרגות, כנגד הוי' מלמעלה למטה.

עיקר הלומדות היה ללמוד את הצל"ח בפנים, ואין לנו זמן. כעת נסתכל בדפים שהודפסו.