יב סיון תש"ע - הלכות קריאת שמע - שלש מימרות של ''אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן'' |
JPAGE_CURRENT_OF_TOTAL ה. שלש מימרות של "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן" נאמר עוד משהו חשוב כאן: כמה פעמים בכל הש"ס יש "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן"? החידוש כאן שזה בשלשה שלבים – קודם אומרים הלכה כרבי יהודה, אחר כך טעמו של רבי יהודה, ודבר שלישי שחוזר ואומר אמת. שלש מדרגות כאלה אין בשום מקום. זה שיש את הצמד הזה – כאן בפעם הראשונה, ויש בדיוק הוי' פעמים. מתוך עשרים ושש הפעמים שלש הראשונות הן כאן. הכי הרבה שיש יחד זה שני שלבים, אבל כאן יש שלשה. נבין את ההגיון – כאן זה הפתיחה, ו"הכל הולך אחר הפתיחה". הצל"ח (נגיד דברי הצל"ח בע"פ בקיצור, כי יש הרבה להספיק) אומר שהיה צריך לומר את הטעם לפני שפוסק את ההלכה, ואז לומר שהלכה כמותו (ומכיון שלא עשה כך צריך להגיד מה הוא אומר). לדעתי אין כאן שום קושיא, שלא היה צריך להקדים את הטעם. יש עוד פעם במסכת שבת שרבי אבהו אומר בשם רבי יוחנן הלכה כמאן ואז אומר את הטעם – אז צריך לומר שכך הדרך, שקודם אומרים הלכה ואז את הטעם. אבל החידוש כאן שיש כאן אמירת הלכה, אחר כך הטעם, ואחר כך דבר שלישי – דין מחודש ביחס להלכה זו. יש כאן – הלכה, טעם, חדוש. שלישיה זו של הלכה-טעם-חדוש, דווקא בסדר זה, מצטייר אצלי כדוגמה יפהפיה של הכנעה-הבדלה-המתקה. כתוב שהרבה פעמים לא מגלים את טעם המשנה כדי שתקבל בהכנעה – "נעשה ונשמע" – בלי שאלות. אם תשאל שאלות ונגלה לך את הטעם תמצא פתחים לעבור על המשנה. כך הכלל של הרמב"ם – שיש לו לפעמים הלכה בטעמה, אבל בכלל זה לא כך – והשו"ע (לכן אחר כך היה צריך אדה"ז לכתוב שו"ע של הלכה בטעמה). אחרי שאתה נכנע להלכה אומרים את הטעם – הטעם זה השרש, זו גם עליה לשרש. כך כאן – אומרים "הוי' אלהיכם אמת" בגלל שירמיהו הנביא אמר כך, זה להגיע לשרש. אחר כך זה שאני יכול לחדש הלכה זה המתקה – חידוש זה כבר המתקה. אי אפשר לחדש חידוש על רקע של הלכה – אלא רק על רקע של הלכה בטעמה. מתוך שעליתי לשרש אני יכול להוריד מהשרש איזה אור חדש, איזה חידוש הלכה. אם כן, זה סדר מאד יפה של ג השלבים של "אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן".
|
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד