יד. רמזים (בכללות הענין, ובפרט בפסוק האחרון וב"אני הוי' אלהיכם אמת") והוספות

אמרנו שהכל מתחיל מזה שלא יודעים אם זה רבה או רבא – ספק, רדל"א. אמרנו שביחד הם עולים שמע – "שמע ישראל". אמרנו שרבה רמוז פעם ראשונה בתורה במלה אור, המלה ה-כה. איפה רבא רמוז? עוד קודם – "ברא", המלה השניה (וזה גם שלש האותיות הראשונות). ביניהם יש כב מלים. אם תעשו חשבון 22 מלים אלה תראו שזה עולה ט"פ תורה (= אל מלך תמים). תורה היא אור, ו-ט זה אור במספר קטן. כל המלים שבאים לחבר בין רבא ל-רבה זה ט"פ תורה אור. מה עוד נשאר ביום ראשון של מעשה בראשית? חוץ מה-22 מילים הללו, כל שאר 30 המילים במעשה בראשית, עולות ו"פ בראשית (ברא-שית, ברא שש). כל יום אחד זה ו"פ בראשית (אחד מפורש וחמשה בגימטריא) וט"פ תורה – דבר יפה שמתגלה מהתופעה של רבא ו-רבה.

כמובן, יש משהו פשוט מאד, שגם אם חוזרים על שלש המלים "הוי' אלהיכם אמת", או על שלש המלים "אני הוי' אלהיכם" – זה שלש מלים שבהן אחד אותיות, קשור ל"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

עוד משהו מאד חשוב: מה הרמז המובהק שאחרי "אני הוי' אלהיכם" באה המלה "אמת"? מה שרבי יוחנן אומר זה פסוק מירמיהו, "והוי' אלהים אמת". כמה פעמים בתורה יש "אני הוי' אלהיכם"? כח (יחי) פעמים. מתוך כח פעמים שכתוב "אני הוי' אלהיכם" זה הפסוק היחיד שפותח וגומר בכך, ואלו שתי הפעמים לפני האחרונה – ה-26 וה-27. אנחנו מוסיפים אמת לפעם ה-זך. נעשה גימטריא קצת מורכבת, שהיות שיש כח "אני הוי' אלהיכם" אז לכל אחד מהם יש כח – הוא אחד מ-כח – ואז צריך גם להוסיף את המיקום המדויק שלו: אני הוי' אלהיכם כח כז = רמח. עוד כוונה ששלש המלים האלה, דווקא בפעם השניה, משלימות את ה-רמח. זה עשה מ-אברהם כח-כז-קצג. כז-כח = הכל (משולש 10), אז זה "הכל אני הוי' אלהיכם".

משהו עוד יותר נחמד, לפי המנהג הפשוט, ששלש המלים זה "הוי' אלהיכם אמת" – שהחזן אומר בקול רם, גם לפי מנהגנו. אמרנו שיש קשר בין זה לבין "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך". שני סודות אלה הם האין שבין יש ליש, הצדיק יסוד עולם שמחבר את המדרגות – התלבשות האריז"ל והשראת הבעש"ט. אם מחברים יחד את "הוי' אלהיכם אמת" עם "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" (2721, יש לנו ספר שלם על זה) = 3294 = נד (ב"פ זך) פעמים אני, זאת אומרת שאם אכתוב "אני הוי' אלהיכם אמת" זה יהיה הכל פעמים אני. זה מה שהלל – א-דני בחז"ל – אמר "אם אני כאן הכל כאן". אני הכל בהכאה פרטית = 1305 = דרך ארץ קדמה לתורה וכו'. אני אין בהכאה פרטית (בהכאה כללית זה אותו דבר) = הכל פעמים אל (נקודה אמצעית של אין).

הרמז הכי חשוב מכולם, יפהפה ומובהק: איך אני יודע שאחרי "אני הוי' אלהיכם" צריך לבוא אמת? זה חייב להיות בפסוק עצמו, לא רק שירמיהו אמר. אומרים על "אני הוי' אלהיכם" האחרון, אבל היות שמתחיל באותו ביטוי כנראה צריך להיות רמוז באותו פסוק מיד אחרי "אני הוי' אלהיכם" הראשון, בלי הפסקה. ממילא אז אבין לגבי "אני הוי' אלהיכם" בסוף שצריך להוסיף אמת, ואז יש לי אסמכתא שגם ירמיהו ידע את זה, גם ראה רמז זה בתורה. "אני הוי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני הוי' אלהיכם". אמת בדילוג שוה של אחד. סך הכל יש כאן זך אותיות, ו"אני הוי' אלהיכם" השני הוא הפעם ה-זך בתורה.

למרבית הפלא – את זה לא אמרנו – יש מי שאומר שכדי להוסיף עוד שלש מלים יותר טוב להוסיף "להיות לכם לאלהים" (יש ריבוי דעות, וזו אחת מהם), ויש מי שאומר שעוד יותר טוב מזה לכפול "אשר הוצאתי אתכם", כי אז אתה לא אומר שם שמים לבטלה. קודם כל, רק כאן כתוב יציאת מצרים. הווארט של הצל"ח, שיש יצי"מ בסוף פרשת ציצית, ויש יצי"מ בסוף ברכת אמת ויציב – זה נכון, אני רק לא מסכים עם המסקנה. החיבור הוא יציאת מצרים. אם אמת זה הממוצע המחבר, סימן שצריך גם להיות ביציאת מצרים. לכאורה אמת זה מתן תורה, אבל צריך להיות גם ביציאת מצרים. כאן הרמז המובהק – "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" בדילוג.

יותר מזה, מה קורה אם אני ממשיך את הדילוג הזה? דילוג זה – מתחלת מלה לסוף מילה – כולל ו מילים (כמו ק"ש). היות שיש כאן כל פעם דילוג של 13 אותיות, האות הבאה היא ה-י של שם הוי' – אות הראשונה של שם הוי'. זה כבר אמתי (יונה בן אמתי). הכי טוב אם דילוג זה היה ממשיך עד אין סוף – בעיגול. בשביל זה אני צריך להוסיף את ה-אמת בסוף – אז הדילוג יחזור ל-א של "אני", ואז עוד פעם ל-א של "אשר הוצאתי", כך שעד אין סוף יהיה א-אמת-י, אבל זה רק כשאני מוסיף את האמת המפורשת בסוף. זה נקרא לחשב משהו מלבר. דוגמה, שכתוב ש-אמת זה רת"ס של האלף-בית, ויש לנו המון פירושים איך זה, ואחד הכי יפים שבשביל זה צריך להוסיף בסוף האלף-בית עוד פעם אמת, חותם אמת בסוף. דווקא על ידי תוספת אמת זה עושה ש-אמת יהיה רת"ס. לא רק זה – אמת זה רבוע. האלף-בית כולו לא עולה רבוע, אבל כשמוסיפים אמת זה יוצא רבוע של אותיות – חמש ברבוע (כמו אותיות ק"ש) – וחשבון הכל הוא 44 ברבוע. גם כאן, על ידי שמוסיפים את האמת מקבלים דילוג זה – דילוגי אחד – עד אין סוף. בעצם יש כאן ה"פ אחד לדלג (סה"כ 66 אותיות) – שם א-דני.

עוד משהו חשוב-חשוב: בפרשה הראשונה, הכוונה של האריז"ל שמ"ואהבת" עד סוף הפרשה הראשונה יש מב מלים, ואחר כך בפרשה השניה יש קכב מלים (מתחלק ל-עב ו-נ, אבל זה הסה"כ), ובפרשה השלישית יש סט מלים. הכל מתחיל "שמע ישראל" – שמע ישראל סבא, יעקב אבינו (אם כי יש רמז לאברהם, שצריך להגיע ל-אברהם מלים). כל המספרים האלה הם שמות נשים ששייכות ליעקב-ישראל – מב זה בלהה, ו-קכב זה זלפה, שתי השפחות שלו, ו-סט זה דינה בתו. ודאי לא בכדי כזה דבר. כשאני מוסיף שלש מלים בסוף זה עב – פעמיים לאה. כלומר שהממוצע בין ה-סט ל-ג שמוסיפים זה לאה. הכל יחד – בלהה זלפה לאה לאה = 236, רלו של שיעור קומה. לפי הב"ח, שבפסוק ברוך שם יש 5 מילים, ובלי התוספת בסוף – רק לפי מה שכתוב – אז מבשכמל"ו עד "אני הוי' אלהיכם" יהיה רחל מילים. אפשר, עם קצת לדחוק, למצוא את כל הנשים שסביב יעקב. איך זה קשור לשמע ישראל? יש כאן כוונה חדשה של שמע ישראל. ישראל זה ישראל סבא, ואחריו כתוב "הוי' אלהינו הוי' אחד" – 4 תבות – שכתוב שהן כנגד שם הוי' (לכן צריך לכפול את השם פעמיים – הראשון באבא והשני בז"א, "מה שמו ומה שם בנו"). היות ש"שמע" זה לשון אסיפה וקיבוץ ויחוד, כמו, "וישמע שאול את העם", והיות שכל המצוה הזו היא מצות היחוד, והיות שכתוב בפירוש בכתבי האריז"ל – לדוגמה, שכל כוונה שצריך לעשות כאן יחוד – ש"אחד" זה אח-ד, יחוד ז"א עם ד, פרצוף לאה (כתוב שבכל מקום שזה לא פרצוף זכר ונקבה אין אחד, לא שורה), אז אפשר לומר ש"שמע ישראל" זו אמירה לישראל שצריך להזדווג עם כל נשיו, וארבעת הזיווגים הללו הם הם "הוי' אלהינו הוי' אחד". מתבקש לומר ששני שמות הוי' זה לאה ורחל, ו"אלהינו" ו"רחל" זה השפחות – לאה ושפחתה ורחל ושפחתה. יש עוד כוונה ש-אחד זה א-יעקב, ח בני הגבירות ו-ד בני השפחות. או בסגנון אחר, ש-א זה יעקב, ח בני לאה ושפחתה, ו-ד (רבתי) בני רחל ושפחתה. ה-ח וה-ד מתחלקים בשתי צורות. אם נאמר – משהו קצת מורכב, אבל יוצא כ"כ טוב שכדאי – ש"הוי'" זה יחוד ישראל ולאה, ממנו נולדו ששה בנים (ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון העולים 1726, ועוד לאה זה 1762), "אלהינו" זה זווג עם זלפה והולדת גד ואשר (גד אשר זלפה = 630), אז רק מ"הוי' אלהינו" קבלנו תוספת של צב פעמים הוי'. אותו דבר ל"הוי' אחד" – ב"הוי'" זה זיווג עם רחל ולידת יוסף בנימין (= 556) ו"אחד" זה בלהה דן נפתלי (= 666) – התוספת של "הוי' אחד" היא 1222 = תורה תורה = מז פעמים הוי'. כל הפסוק הוא כפולת שם הוי' – מג פעמים הוי'. הפסוק עם הכוונה עולה יעקב פעמים הוי'. כל זה קשור עם חלוקת הפרשיות אחר כך, רק שדינה לא מופיעה בכוונה זו, אף שרמוזה ב-סט המלים של הפרשה השלישית. יעקב = ז"פ הוי', אז זה ז"פ הוי' ברבוע. זו כוונה טובה לקשהעמ"ט.