ח. דברי הפוסקים לפי הזהר

נדלג על כל זה, כי לא לעניננו, ונתחיל מהעיקר, איך משלים מי שלא אומר "אל מלך נאמן" (לפי הרמ"ה והראשונים לא צריך, אבל אנחנו רוצים):

ותקנו במקומו שיחזור שליח ציבור ה' אלהיכם אמת דהכי איתא בספר התיקונים תיקון (י"א) [י'] (כה:) ואיהי כלילא מד' פרשיין דקריאת שמע דאינון רמ"ח עם אל מלך נאמן ובגין דלא עבדין הפסקה תקינו לאחזרא שליחא דצבורא ה' אלהיכם אמת ע"כ. וכן נהגו בני ספרד שלא לומר אל מלך נאמן ולהשלים הג' תיבות חוזר שליח ציבור ה' אלהיכם אמת שבתחלה מסיים פרשת ציצית ואומר אמת וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת [בתחלה אומר אמת בלחש ואז חוזר, פוסק בשו"ע נגד הרמ"ע מפאנו] וכן כתוב בספר הזוהר בסוף פרשת וירא אליו ה' דבק"ש אית רמ"ח תיבין עם ה' אלהיכם אמת: וכן כתוב במדרש הנעלם (זהר חדש רות צה.) פתח רבי יהודה ואמר רפאות תהי לשרך וכו' (משלי ג ח) התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא דאמר רבי נהוראי אמר רבי נחמיה בק"ש רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם והקורא ק"ש כתקונה כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו ודא רפאות תהי לשרך אדהכי מטא ההוא ינוקא לאי מאורחא ויתיב קמייהו שמע אילין מילין קם על רגלוי ואמר והלא בק"ש אין שם אלא רמ"ה תיבות אמר ליה רבי חייא תיב ברי [תרגע, אתה צודק, אתה בסדר] יתיב אמר ליה ברי שמעת בהאי מידי אמר כך שמענא מאבא בק"ש יש רמ"ח תיבות חסר תלת למנין איבריו של אדם מאי תקנתיה תקינו שיהא שליח ציבור חוזר ג' תיבות ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל וכדי שלא יפסיק לאמת לא פחות ולא יותר משלש אדהכי אתא רבי יהודה בריה דרבי פנחס ויתיב אמר ליה במאי עסקיתו אמרו ליה במילי דק"ש הכי והכי אמר ההוא ינוקא אמר ודאי הכי אמר רבי יוחנן בן נורי ורבי יוסי בן דורמסקית משמיה דרבי עקיבא חסידים הראשונים תקנו קריאת שמע כנגד עשרת הדברות [זה ירושלמי מפורש] וכנגד מנין איבריו של אדם [שזה חדוש] והא חסרו מהם שלש למנין איבריו של אדם תקנו שיהא שליח ציבור חוזר ומשלים אותם ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת.

צריך לדלג ולהגיע לעיקר לעניננו:

ונמצא כתוב בספר הפליאה (ח"א לא:) ששליח ציבור חוזר אני ה' אלהיכם [שזה מנהגנו] והיה במצרים מי שהיה נוהג כדבריו וגערו בו הנגיד הגדול כמהר"ר יצחק הכהן ז"ל ומורי הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב ז"ל וכל גדולי הדור הנמצאים בעת ההיא וגם בקוסטאנטינא גער הרב הגדול מהר"ר אליה מזרחי ז"ל וכל גדולי הדור במי שהיה נוהג כן ואח"כ ראיתי מי שהיה אומר שכספר הפליאה יש לנהוג שבספרים מדוייקים מהזוהר נמצא כדבריו וזה טעות גמור [מי שאומר כך משקר] שבשלשה מקומות שכתבתי [ענין זה מהזהר] שהביאו שלש תיבות הללו בכולן כתוב בסיגנון אחד ה' אלהיכם אמת וכן הוא בכל הנסחאות שראינו וששמענו וכן כתב ג"כ הרב רבי דוד אבודרהם (עמ' שז) והביא מאמר זה שבמדרש רות (שם) וכתוב בו שחוזר ה' אלהיכם אמת וכן נוהגין העולם לכן כל המשנה ידו על התחתונה וגוערין בו ומבטלין את דבריו ומקיימין מנהג אבותינו שהוא על פי ספר הזוהר והם שקבעו מנהג זה ודאי דקדקו בדבר ומצאו שזהו אמת ויציב:

זה ה"אמת ויציב" של הבית יוסף.

בשו"ע סא, ג:

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת [המגן אברהם אומר שאצל היחיד ששומע מהש"צ מצטרף רק ה"הוי' אלהיכם", כי כבר אמר אמת בעצמו. היה אפשר לפרש גם אחרת, שהוא מסיים "אמת" כדי להסמיך, ומכוון שהאמת שלו לא נחשבת בספירה, אבל אם כך היינו  מפרשים כל סברתו – שהש"צ אינו אומר "אמת" בלחש – מתבטלת, כי גם הש"צ היה יכול לחשוב ככה והיה אפשר לעשות כמו הב"י. אז היחיד אומר "הוי' אלהיכם אמת" ומצטרף על ידי הש"ץ, אבל לש"צ עצמו היו רמט תיבות אם חוזר ואומר אמת. על זה מביא את הרמ"ע מפאנו, שלא חוזר על האמת, ואומר שלפי "עשרה מאמרות" זה מיישב את הפשט של רבה, שלא חוזר ואומר אמת בשביל שלא יהיו רמט תיבות. לפי פסיקת הב"י שהש"צ אומר פעמיים אמת זה כמו רבי יוחנן, אבל לפי עשרה מאמרות כל אחד אומר אמת רק פעם אחת. גם לפי הבית יוסף הוא מסתדר, כי מצטרפות רק שתי מלים, אבל עוד יותר חלק לפי עשרה מאמרות. צריך להגיד שלפי ספר הפליאה עוד יותר חלק]: הגה - ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו (ב"י בשם א"ח). ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר [זה מקור למקובלים, שגם היחיד יכול לומר (וגם כשהוא רק ביחיד). אומרים את זה כי הש"צ לא בטוח יודע את הכוונות, וגם אם יודע לא בטוח שיודע להוציא אותי. מי שרוצה לראות בפירוט זה בכף החיים. יש הלכה שאם הש"צ אמר "הוי' אלהיכם אמת" כשאתה לא סיימת, לפי נגלה אפשר לכוון שמוציא אותי (אם לא התחלת – לא עוזר), אבל לפי האריז"ל לא – כי חייב ללכת לפי הסדר. זה תיקון שחייב לבוא בסוף שלש הפרשיות. הכי גרוע מהכל זה "אל מלך נאמן", שזה לגמרי לא במקום. היות שאמת זה חותמו של הקב"ה, אז הסוד הזה חייב להיות חותם – בהמשך נבין יותר מה זה החותם. האמת זה גם אות ברית קדש - החותם] (דברי עצמו). [כאן כותב – כמו הטור שדלגנו – ופוסק הלכה למעשה לכוון גימטריא מסובכת, שכנראה אין עוד דבר כזה בשו"ע] ואם הוא קורא ביחיד יכוין [שוב, איני חשוב שיש עוד דבר כזה, הלכה פסוקה של כוונת גימטריא מורכבת] בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב [זה טוב לשחרית, אבל השאלה מה עושים בערבית] שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל' [צריך במחשבה לחבר את טו הווין ל-צ ואז לחלק ל-ללל, שכל ל הוא שם הוי' עם ד האותיות. שוב, זה הלכה.]: הגה - ויש עוד טעם אחר בדבר [כוונה שהוא המציא בעצמו, דברי עצמו], דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א' [לא משתמש במלה כולל, היה יכול לומר "עם הכולל", אבל אומר שהקריאה היא א], הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת [כאילו אמרתי "הוי' אלהיכם הוי' א-דני אמת", כמו שהש"ץ כופל שוב "הוי' אלהיכם". יש מי שכותב שלא צריך להוסיף את הקריאה, יכול להוסיף את ה-א של אמת שלפני ה-טו ווין. מי שכותב כך לא מבין את ההגיון שלו, שרוצה להגיע כאילו אמרת "הוי' א-דני אמת".] (מהרי"ק שורש מ"ב ואגור [הציון הזה צריך להיות אחר כך, מה שהיה עד כאן זה דברי עצמו]). ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר: אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין [שיטת הרמ"א כמו שיותר להצדיק את מנהגי אשכנז הקדומים, של רש"י ור"י החסיד – הוא פאנאטי בזה. לכן אף על פי שהרמ"ה 'קוטל' את זה לגמרי, הרמ"א שמאד חזק על מנהגים – כמו הרבי – לכן מצדיק את המנהג הזה, מנהג קדמונים]. ונראה לי מכל מקום [בגלל שיודע מהזהר וכו'] כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא [כלומר, פוסק בסוף שביחיד משלים את ה-רמח עם "אל מלך נאמן" ובצבור לא, כי שם הש"צ חוזר.].