ג. "שמש ירח עמד זבולה"

שירת החמה ושירת הלבנה

כמובן, ברכת החמה קשורה גם לשיר שאומרת השמש בפרק שירה – "שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך" – ובמשך השנה ראוי לשיר את השיר של השמש. בכללות, ענינה של ברכת החמה הוא להעלות את הטבע בכללותו לקדושה, שהוא ענין אמירת פרק שירה בכל יום, מה שכל נברא שר לבורא, שהרי "כל בעלי השיר יוצאים בשיר", יוצאים ממקומם התחתון ועולים לשרשם באלקות (כל אחד כפי הכרתו ב"מי שאמר והיה העולם" שלו הפרטי, דבר הבא לידי ביטוי בשירה שלו, וד"ל). גם בשירת השמש וגם בשירת הירח מוצאים שהם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" (חמה לבנה = חכמה בינה), כי בשירה של כל אחד מוזכר גם השני (שירת הירח היא "עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו"). מסיבה זאת גם בניגונים לפרק שירה חברנו ביחד, באותו ניגון, את שירת השמש ואת שירת הירח. זהו חיבור בלתי פוסק של קוב"ה וכנסת ישראל.

שמש-ירח

בשירת השמש אף אין הפסק של ו החיבור ביניהם – "שמש ירח עמד זבולה" – וצירוף זה, "שמש ירח", מופיע רק פעם אחת בתנ"ך. שמש ירח עולה יג פעמים גלגל (העולה גל פעמים הוי'), ללמד שהם כוללים את כל הגלגלים – ט הגלגלי העליונים (גלגל היומי, גלגל המזלות וגלגלי שצ"מ חנכ"ל) ו-ד גלגלי היסודות (ארמ"ע), כפי שמסביר רבי אברהם אבולעפיא זצ"ל. הערך הממוצע של ו אותיות שמש ירח הוא 143, סכום עשרת מספרי האהבה הראשונים כנ"ל, עשירית 1430, הכל פעמים הוי' וכו' כנ"ל. במילים שמש ירח מופיעות אותיות משיח, וכל ו אותיות שמש ירח מצטרפות ל-משיח שר – המשיח שר את השיר של השמש ושל הירח (כמו שבזמנו שר יהושע בן נון את כדי שיתקיים "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וגו'").

העמדת השמש והירח על ידי העלאתם לרקיע זבול

בפרק "אין דורשין" בחגיגה מונים חז"ל את שבעת הרקיעים – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות – ומספרים מה נמצא בכל רקיע. הרקיע שבו עומדים השמש והירח וכל הכוכבים הוא השני מלמטה – רקיע – המכוון כנגד ספירת היסוד. בשחקים עומדים ריחים ושוחקות מן לצדיקים לעתיד לבוא, ובזבול נמצאים "ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן". אמנם, לשון הפסוק נראה כסותר לדברי חז"ל – בגמרא השמש והירח עומדים ב"רקיע", ולא ב"זבול", ואילו בפסוק מפורש "שמש ירח עמד זבולה". אכן, בפשטות הפסוק "שמש ירח עמד זבולה" רומז לקיום הפסוק הנ"ל של "...שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון. וידֹם השמש וירח עמד...". פסוק זה הוא אחד מעשר השירות שאמרנו אמש בתיקון ליל שביעי של פסח (היו יהודים שעברו בכפר ושמעו שהחברים יושבים ואומרים את התיקון, וזה היה נשמע להם כמו תיקון של ספרדים. מה לעשות? ככה זה). שירת יהושע, שהעמידה את החמה, מכוונת כנגד ספירת החסד. החסד הגדול ביותר שעשה ה' עמנו, הסימן המובהק של אהבתו הגדולה אלינו, הוא "לשמוע ה' בקול איש" בהעמדת השמש והירח כדי לאפשר לנו לנקום באויבנו ולרשת את ארצנו. לפי זה "שמש ירח עמד זבולה" הוא השיר של "יד ישראל תקיפה" – "יד ישראל תקיפה" קיימת גם היום ורק צריך לרצות לנצל את זה ולהחיל את זה בפועל, כמו אצל יהושע (אף שאמרו חז"ל שגם הוא התרשל בכיבוש הארץ). יש לומר כי על אף שמקומם הקבוע של השמש והירח הוא ברקיע שנקרא רקיע, כנגד ספירת היסוד, הרי שבשביל עמידת השמש והירח יש להעלותם לרקיע שנקרא זבול, לירושלים ולבית המקדש של מעלה, ואז נעשה ה"חסד אל" בעמידת השמש והריח ובהורשת לא מלכי כנען. רקיע זבול מכוון כנגד התפארת – שם מתקיימת המציאות של "שמש ירח" בשויון מלא (המופיעה פעם אחת בתנ"ך, כנ"ל), כ"תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", ושם ניתן להעמיד את השמש והירח (כמובן התפארת היא שרש היסוד, הזבול שרש הרקיע, יעקב שרש יוסף, בסוד "גופא ובריתא חשבינן חד", וכמבואר בקבלה וחסידות שהפרק העליון של היסוד נכלל בגוף התפארת ממש).

ד. אחת מי יודע

[התחילו לשיר "אחד מי יודע" והרב אמר שיש גם "אחת מי יודע" (כנסת ישראל, כלת משה), ואחרי "אחד מי יודע... אחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ" שרו גם "אחת מי יודע... אחת היא יונתי תמתי [כנסת ישראל]"[ז]]

בפסוק בשיר השירים "לבבתני באחת מעיניך" הכתיב הוא "באחד מעיניך" והקרי הוא "באחת מעיניך". ממוצע אחד מעיניך אחת מעיניך = 411 = יש מאין (סוד דעת תחתון, אחת מעיניך) = אין מיש (האמיתי, דעת עליון, אחד מעיניך, כדלקמן). בלקוטי תורה מוסבר ש"לבבתני" היינו שעושים לה' לב, והיחס בין "אחד" ל"אחת" הוא בין יחו"ע ליחו"ת (ובפסח היינו היחס בין מצת חובה ביום הראשון, שענינה בטול במציאות – ועל כן דווקא ביום הראשון אומרים "אחד מי יודע" – לבין מצת רשות בשאר הימים, שענינה בטול היש בלבד). כשעושים את ה' לב בעולם יש להמשיך אלקות גם ליחו"ע, "באחד מעיניך", וגם להמשיך מכך אור ליחו"ת, "באחת מעיניך" – יחוד אחד-אחת הוא יחוד קוב"ה ("אחד הוא אלקינו שבשמים ובארץ") ושכינתיה ("אחת היא יונתי תמתי [כנסת ישראל]"). יש לשים לב לכך שנאמר כאן "לבבתני", עם שתי ב, כמו בפסוק "בכל לבבך" שדרשו חז"ל בשני יצריך – צריך לעבוד את ה', עבודת הבינונים, באתכפיא, אך האתכפיא מביאה לידי אתהפכא (עד שגם היצר הרע יאהב את ה' באמת), אחת מעיניך (יש מאין, לעצב את עצמי כיהודי שומר תורה ומצות דווקא על ידי בטול היש שלי, אתכפיא), הקרי (הפשט), המביאה לאחד מעיניך (אין מיש האמיתי, לבוא לבטול במציאות על ידי גילוי היש האמיתי איך שהוא הכל והכל הוא יתברך אחד יחיד ומיוחד באמת, אתהפכא), הכתיב (הסוד), וד"ל.