ה. שיטת רבי יהודה בתוספתא – "המברך על החמה זו דרך אחרת"

[נחזור לעניננו:]

שיטת רבי יהודה המחודשת

בתוספתא ברכות פ"ו מ"י מובאת דעת רבי יהודה בנוגע לברכת החמה:

[הרואה] את החמה ואת הלבנה ואת הכוכבים ואת המזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ר' יהודה אומר המברך על החמה זו דרך אחרת וכן היה רבי יהודה אומר הרואה את הים תדיר ונשתנה בו דבר צריך לברך [ברכת "שעשה את הים הגדול", על אף שלא עברו ל' יום ממתי שראה אותו פעם קודמת].

דעת רבי יהודה היא מחודשת, ולא נזכרה כלל בגמרא, בה נאמר באין חולק: "הרואה חמה בתקופתה... אומר ברוך עושה בראשית" (וכפי שמעיר החסדי דוד על אתר: "דברי ר"י לא נזכרו בשום מקום"). לכן מנסים להסביר את דעת רבי יהודה כך שלא תהיה נוספת וחולקת על דברי הגמרא.

אוקימתא ושינוי גרסא בדברי ר"י והקושיות עליהן

המנחת בכורים מפרש "'על החמה' בכל פעם, לא מ-כח שנה ל-כח שנה, הרי זה כעובד לחמה, אלא בתקופתה הוא דמברכין, כדפירשנו". בסמיכות הוא מביא את גרסת הגר"א, המשנה את לשון התוספתא לפי סברתו (כדרכו במקומות רבים), כי דברי רבי יהודה לגבי הים הגדול הם "הרואה את הים תדיר ונשתהא...". כלומר, הוא מפרש שרבי יהודה אומר כאן כי גם מי שרואה את הים תדיר, כגון מי שגר סמוך אליו, אם נשתהא שלושים יום מלראותו צריך לשוב ולברך עליו (וכדברי רבי יהודה במשניות ברכות – שהגמרא דנה בהם בסמיכות לסוגית ברכת החמה – "רבי יהודה אומר הרואה את הים לפרקים מברך שעשה את הים הגדול"). לפי זה, נסמכו דברי רבי יהודה בתוספתא לומר שכשם שאין לברך על הים תדיר, אלא רק אם נשתהא מלראותו, כך אין לברך על החמה בסמיכות יותר מאשר פעם ב-כח שנים. לפירוש זה כמה נקודות תורפה: אם ברכת החמה היא "דרך אחרת", הנראית כמינות ועבודת כוכבים, מדוע פעם ב-כח שנים היא מותרת? מדוע בברכת החמה פרק הזמן הוא דווקא כח שנים, ולא ל יום לדוגמה? וכן, לפי סברא זו אולי רק מי שלא ראה את השמש תקופה ניכרת יוכל לברך עליה. ותמיהה עיקרית נוספת, הגר"א לא משנה רק שתי אותיות בתוספתא, אלא צריך להשמיט גם את שתי המילים "בו דבר" – והדבר תמוה.

ההסבר בדעת ר"י: בחמה אין שינוי ולכן אסור לברך עליה

לכן, יש לפרש את דברי רבי יהודה בתוספתא כפשוטם (שאסור לברך על החמה כלל) ועל פי הגרסא המקובלת ("נשתנה בו דבר"), ולהסביר באופן אחר את הסמיכות בין שתי המימרות של רבי יהודה (כפשוט, מכך שהשניה מובאת כהסבר-המשך לראשונה – "וכן היה רבי יהודה אומר"): מדברי רבי יהודה על הים הגדול מובן כי לדעתו הגדר של ברכת "עושה מעשה בראשית" הוא השינוי – מברכים עושה מעשה בראשית על דבר שמתחולל בו שינוי, כאשר רואים את השינוי מתחולל (או כאשר רואים את הדבר לפרקים – הלכה שאינה נוגעת לתוספתא זו, כנ"ל – שאז עיקר השינוי הוא בתחושת הגברא המתפעל מנפלאותיו יתברך בעולם שברא לכבודו, מה שאין כן בנוגע לשמש שרואה אותה כל יום כו'). אמנם, החמה היא סמל לדבר שאינו משתנה ומתחדש (בניגוד מובהק לבת זוגה, הלבנה). כאשר מברכים על השמש, לדעת רבי יהודה, יש בכך מעין סגידה לה כתופעה של "לא שניתי" – כביכול מעתיקים את ה"לא שניתי" של "אני הוי' לא שניתי" לחמה הנבראת, ו"זו דרך אחרת".