ט. דרושי חסידות על שני ספרי המלך

נעבור קצת לדרוש: על הקושיא הלשונית ב"והיתה עמו [לשון נקבה] וקרא בו [לשון זכר]" יש ווארט יפה מאד של רבי מיכל מזלוטשוב זי"ע וגם ווארט אחר, דומה, של בנו ר' זאב. הרבי ר' מיכל אומר שהמלך צריך להגיע למדה כזאת שהספר הוא "והיתה עמו", לשון נקבה, ששוכבת בחיקו, כמו אשה (מחמד עיניכם). אומר שהמלך צריך להגיע למדה כזאת שהתורה כל כך נמצאת עמו, הוא כל כך מתעצם עם התורה, עד ש"וקרא בו" – שכל אחד יכול להסתכל בפני הצדיק הזה (המלך הוא צדיק הדור) ולקרוא בו, בפנים שלו, את יראת השמים של הספר תורה ש"והיתה עמו". כלומר, "והיתה" הולך על התורה ו"בו" הולך על המלך עצמו (זה חסידות – טוב גם ללמוד חסידות...). שהספר יהיה כל כך עמו עד שמישהו אחר יכול לקיים במלך "וקרא בו" – שאפשר לקרוא בפניו את ספר התורה, כי זה כל כך עמו. הדבר שרואים על פניו זה בעיקר יראת שמים, "למען ילמד ליראה".  רמז יפהפה: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו = יראת שמים.

בנו רבי זאב אומר דבר דומה, אבל טיפה שונה, שצריך להיות כל כך "והיתה עמו" עד שהוא בעצמו יקיים "וקרא בו" – זה ווארט שמתאים לאיזביצא – שהוא כל כך התעצם עם הספר ועם היראה שלו, עד שעכשיו יכול לקרוא בעצמו, לפי מה שעולה לו במחשבה יכול לדעת בבירור שזה מה' וללכת על זה. יכול לדעת בבירור שמחשבתו הראשונה היא מה'. בכל אופן, זה שני ווארטים מאד יפים.

לגבי הקושיא מה עוזר שהספר הראשון מונח בבית גנזיו יש מאור ושמש (שגם צריך לצטט), ויש בו שני פירושים: ידוע שהמאור ושמש הוא תלמיד מובהק של החוזה וגם של רבי אלמלך (שהוא הצדיק העיקרי אצלו). פירוש אחד על מי שצריך לבחור לעצמו צדיק. אומר שמי שלומד תורה בעצמו, וחושב שזה מספיק – שרק מתוך למודו יכול להיות צדיק – אז "שמעתי מרבי" (רבי אלימלך) שזה אשליה גמורה, עצת הבעל דבר לגמרי, ואי אפשר לעבוד את ה' בכלל בדורות שלנו בלי התקשרות לצדיק. אבל איך אני בוחר צדיק? (ידוע שהקושיא הזאת נמצאת גם אצל הבעל שם טוב, ועל זה גופא הוא מפרש שהרב צריך להיות דומה למלאך הוי' צבאות, שאז "תורה יבקשו מפיהו", שצריך להיות "כאלם" ושם מבאר כל החש-מל-מל). המאור ושמש אומר שאם אתה רואה בצדיק שיש לו שני ספרי תורה, שהוא מלך, ואחד נמצא אצלו בבית גנזיו – אחד בלבו פנימה, ואף שהוא לא מגלה זאת מי שיש לו חוש מרגיש זאת (כמו שרבי אייזיק אמר שצריך חוש גם בצדיקים, במה שצדיקים מסתירים – בשביל זה צריך להיות חב"דניק, ודווקא בדרגה של רבי אייזיק, כי רבי הלל גער בו) – זה התלהבות קדש בתוך הלב שלו. וצריך לראות שיש לו גם ספר תורה שני שהוא כתב להיות עמו תמיד, כשיוצא ונכנס ויושב ומסב – שכל ההנהגות שלו זה על פי דקדוקי הלכה. כך הוא מסביר את זה בשם הרבי ר' אלימלך. מה שהוא עושה זה על פי הלכה, הוא מקפיד על כל קוץ וקוץ של השו"ע – לעבוד את ה' לפי הלכה – זה נקרא הספר השני, "והיתה עמו כל ימי חייו". זה פירוש אחד של המאור ושמש, מה זה שני ס"ת ומה מועיל זה שבבית גנזיו.

אחר כך אומר פירוש שני, שזה שני ספרי תורה שלך, ולא של מי שאתה רוצה שיהיה הרבי שלך. (לא כותב זאת, אבל) כנראה כל אחד צריך לגלות נקודת מלכות שבו, ניצוץ משיח שבו, אז הוא צריך גם כן שני ספרי תורה (בפרט לפי דרך הבעל שם טוב, שכל התורה – כל מצוה – שייכת לכל אחד, בכל עת ובכל זמן). אומר שס"ת שגנוז לך זה התשוקה שלך ללמוד תורה ולהשיג את רזי התורה, ש"אין מוסרין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו" – שדואג מזה שלא יודע מה זה מעשה מרכבה, מה זה סוד העבור, מה זה מעשה בראשית. אם יש לו דאגה אמיתית זה עושה כלי, יש לו לב נשבר (זה ההיפך ממה שאמרנו קודם, ששברי לוחות זה מה שיוצא לקרב). כאן אומר שהלב נשבר זה בבית גנזיו. זה כמו שאדמו"ר האמצעי אומר בסוף קונטרס ההתפעלות שהלב נשבר ותמצית המרה שחורה צריכה להיות רק בפנימיות הלב – ואם זה יוצא זה מזיק – ואז זה מהוה הכלי לקבל רזי תורה. אומר שתשוקת הלב להשיג את סודות התורה זה נקרא ספר התורה הגנוז, וזה יבוא לידי גילוי רק בעולם הבא – רוצה להשיג טעמי תורה שיתגלו רק בביאת משיח ואחר כך, בעולם הבא, לעתיד לבוא – אבל זה כבר נמצא אצלך בכך שאתה משתוקק לזה. כל יהודי חייב את זה. מה שאתה עוסק בתורה בפועל ויד שכלך כן מצליחה להשיג, גם מרזין דאורייתא, זה הספר תורה השני. זה מה שאתך כל יום, שקובע עתים לתורה ומשיג מה שיכול להשיג בנגלה ובנסתר – זה התורה השניה.

הפירוש הזה קצת הפוך ממה שאמרנו, כי אנחנו רצינו לומר שספר התורה השני של המלך זה המיוחד. אז רק אם נפרש כמו הרוגאטשובער, שהופך את היוצרות לגבי מה שנלמד ומה שלא, אפשר להסתדר עם זה בדוחק. אבל לפי איך שהסברנו זה לכאורה הפוך, כי דווקא מה שיוצא איתך זה תורת העתיד ומה שמונח בבית גנזיו זה תורת העבר (מה שאתה יורש מאביך). איך ניישב את זה? עם תחלת תורה נד בלקו"מ, שאומר שכל יום כשאתה קם בבקר דבר ראשון צריך לזכור את העולם הבא (לכאורה תרתי דסתרי). איך זוכרים אותו? כי כתוב שזה אחד מהשבעה דברים שנבראו לפני בריאת העולם. יש משהו בתורת עוה"ב שכ"כ עבר שלפני הבריאה, לפני הצמצום. אבל תורת העתיד זה "אף עשיתיו" – כשבאים להלחם, לתקן את המציאות, להחדיר את מלכות ישראל בעולם, לקדש ש"ש בעולם, לעשות דירה בתחתונים – זה הספר המיוחד של המלך.

את הפירוש השני של המאור ושמש אפשר לסמוך על פסוק שאמר דוד המלך, הרומז לכך שיש שני ספרי תורה – "כי בתורת הוי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". חז"ל דרשו כי "תורת הוי'" היינו לפני שהאדם עוסק בה, ו"תורתו" היינו אחרי שהוא הוגה בה וזוכה אותה. לענין המלך, "תורת הוי'" היא ספר התורה הראשון, שאינו מיוחד לו, ואילו "תורתו" היא הספר ש"כתב לו" – היא התוקף המיוחד שלו. וביחס לדברי המאור ושמש, ספר התורה הראשון הוא רצונו-חפצו ללמוד את סודות תורת ה', "בתורת הוי' חפצו", והספר השני הוא מה שהוא משיג ולומד בפועל, "ובתורתו יהגה". על אף שבפשט לא קבלנו את הפירוש ש"והיתה עמו" ו"קרא בו" (זה בלשון זכר וזה בלשון נקבה) מרמז לשני ספרים, בודאי שיש כאן רמז ש"והיתה עמו" היינו "תורת הוי'" ו"וקרא בו" זה "תורתו". הירושלמי מדמה את התורה השניה ליהושע, שדווקא בו כתוב "והגית בו יומם ולילה" (הירושלמי מביא את זה לענין הזה). והרמזים בפסוק זה: "יהגה" כתוב ט"פ בתנ"ך – ט"פ יהגה = אור = אין סוף וכו'. "כי אם בתורת הוי' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה" = 2509 = יג פעמים 193 (= טפטיה, שם המחשבה, ההיגוי בתורה יומם ולילה, ועוד). הזכרנו שהחלק הראשון של הפסוק של היסוד של פרשת המלך זה "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" = 1001 = 13 פעמים מזל = יראת שמים (וכנ"ל בדברי רבי מיכל מזלוטשוב). ביחד = 3510 = ה"פ שבת = אדם פעמים לחם ("כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם") = משולש 4 כפול משולש הוי'.

כל הדברים האלה ביחד – זה הכל הקדמה. פרישת היריעה בכמה יסודות והקדמות איך לתפוס את ספר התורה של המלך, כדי שנוכל לעיין בסוגיות שונות ולנסות להבין קושיות ולתרץ תירוצים. לזה אין לנו זמן כעת.

לחיים לחיים!