י. כתב העתיד להשתנות

בספרי: "אם כן למה נאמר משנה תורה? שעתידה להשתנות". חוץ מזה שיש כאן שינוי, המלה "שעתידה" הכי מבליטה שזה תורת העתיד. יש בזה 3 גרסאות: בגמרא – שראויה להשתנות, בתוספתא – שעשויה להשתנות, כאן – שעתידה להשתנות (ויש מי שכותב שזו הגרסא העיקרית, ולפיה צריך לשנות גם באחרים). היות שכל גרסא זה קדש, אז מה שעתיד להיות זה ראוי להיות (זה שיש תורה עתידית זה דבר ראוי) וגם עשוי להיות (לא משנה מה שתעשה, זה יקרא – זה עשוי; ראוי זה מצד הגברא, דבר חיובי, ועשוי זה מצד החפצא – שכך מתאים לו שיהיה). עתידה זה תורת העתיד. בשביל שהשינוי יהיה משהו חיובי ואפילו משיחי זה צריך להיות עתיד וראוי ועשוי.

שלש הגרסאות עתיד-ראוי-עשוי להשתנות כנגד חב"ד:

במאמר על תפילין הבאנו שלפעמים עתיד זה מוחין דאבא דווקא (רש"י – מוחין דאמא – עוה"ז; ר"ת – מוחין דאבא – עוה"ב), אף שבדרך כלל זה מוחין דאבא זה עומק ראשית ומוחין דאמא עומק אחרית, בבינה יש "לעתיד לבוא" שזה אמא עילאה הכלולה באבא ו"עולם הבא" תמיד שזה תבונה, המוחין הבאים לז"א. לכן עתיד יכול להיות חכמה או בינה – כמו בשם הוי' הקודם, ששמנו גם י וגם ה עתיד – אבל כאן נשים את זה דווקא בדעת (כלול באותיות עתיד). המוחין האלה שהדבר עתיד להשתנות יש בזה איזה תוקף של דעת וחידוש של דעת – אני יודע שהדבר הזה עתיד להשתנות. ראוי להשתנות – כל ראוי זה בחכמה. עשוי בבינה – "עשיה לעילא" (אפילו "כולם בחכמה עשית" זה עשית – בבינה). עתיד יכול להיות גם חכמה וגם בינה, אבל יחסית לראוי ועשוי זה דעת, וכן כאן הכוונה שאני יודע שזה עתיד לקרות – עתיד זה "מוכן" (עתידים ליום הזה), ובמובן הזה הוא יותר הוה מאשר ראוי או עשוי, ולכן מתאים כאן לתקיעת הדעת בעובדה שהדבר עתיד להשתנות. זה הדעת של המלך.

עוד מאמר מוסגר: יש דעה בגמרא שהתורה נקראת "משנה תורה" כי עתידה להשתנות, שהכתב ישתנה בימי עזרא מכתב עברי לכתב אשורי. יש דעה שגם למאן דאמר שהתורה נתנה לכתחילה בכתב עברי (רבי יוסי), אף על פי כן את ספר העזרה כתב משה בכתב אשורי (בניגוד לשאר הספרים של השבטים). אחר כך זה "כתב הנשתוון" וכולם קבלו את הכתב האשורי.

הס"ת כתוב כקמע, לפי מאן דאמר בגמרא (לכאורה זה ההלכה, רק שהרמב"ם משום מה לא מביא את זה), ולפי ציור זה המלך הוא עם תפלין משמאל וס"ת מימין – רק למלך יש שיווי משקל בין שני הצדדים. המהרש"ל שואל איך כותבים ס"ת גדול כקמע על יד ימין, ואומר שזה לפי הדעה שהתורה עתידה להשתנות.

עוד לפני זה: מצד אחד אמרנו שס"ת של המלך זה בבל ישונה. הווארט של אדמו"ר הזקן שמלכות זה בל ישונה, כתב אשר נכתב בשם המלך לא ישתנה, ולכאורה סותר לגמרי את זה ש"משנה התורה" עתיד להשתנות. יש משהו במלך ש"בל ישונה" ומשהו שדווקא משתנה. זה על דרך "כח המניע הבלתי מתנועע" – הספר הזה הוא המשנה, אבל יש בו איזה עצם הלוז, עצם התוקף של המלך, שהוא לא משתנה ומכח זה שולט על כל השינויים במציאות.

המהרש"ל אומר שהיות שחז"ל אומרים שהספר עתיד להשתנות, כנראה זה כתב אשורי מאד דק. כמו כתיבת ס"ת במיקרו פילם, ואז בכיף אפשר לעשות מזה קמע. הראשון שחשב על המיקרופילם זה המהרש"ל. על האותיות הדקות האלה כתוב שעתיד להשתנות. המהרש"א קוטל אותו ואומר שזה "דברי נביאות". קודם כל, רואים שיש משהו בספר התורה של המלך שמפרה בראש סברות של "דברי נביאות", שעל זה כתוב "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל".

נקח את הרעיון הזה הלאה: בשיעור הקודם אמרנו, לפני שראינו את המהרש"ל, שאם כתוב "עתיד להשתנות" זה מסורת עוד לפני שהתלבש בכך שזה שינוי מכתב עברי לאשורי. היתה מסורת ש"משנה" זה לשון שינוי, ורק הסבירו את זה בשינוי של הכתב. יש לנו קצת אסמכתא מהמהרש"ל שעתיד להשתנות יכול לכלול קצת יותר מפשט הגמרא. בקבלה ובחסידות אותיות דקות יש בחכמה. בבינה יש כבר אושר, התגלות עתיקא באמא, אבל בחכמה זה אותיות דקות או אותיות קצרות. זה בזרע – ממש מיקרופילם. אותיות קצרות במח החכמה, לכן לפעמים כתוב שאין שם בכלל אותיות. בחכמה יש "מיא דניידי" שיכול כל הזמן להשתנות. באותו מקום יש גם את כל האפשרויות, זה גמיש לגמרי. בכל אופן, כעת נקח את זה שלב הלאה – אם הדבר הזה ש"עתיד להשתנות" כולל יותר מהאשר הפשט של שינוי הכתב מעברי לאשורי, כמו שרמוז במהרש"ל, נלך עוד שלב. זה עכשיו הלכה חמורה מאד – דבר שעוד לא הזכרנו, ולא כתוב כאן (רק בתוך התשובה השלישית של השאג"א):

לגבי כתיבת ס"ת יש שיטת הרא"ש, מרחיקת לכת לגמרי (עד שכל האחרונים לא מבינים איך מעיז לכתוב כך), שבימינו אין כזו מצוה – אלא מצוה לכתוב ולרכוש ספרי תלמוד וכו'. הרא"ש הכי חשוב בהלכה בין עמודי השו"ע, ואיך יכול לומר כזה דבר – שיש מצוה בתורה שהפשט שלה התבטל?! צריך לצטט את הט"ז שצועק על זה, איך יתכן שמצוה בטלה? לכן יש כל מיני תירוצים, שיש עדיין מצוה אבל מקיימים זאת גם בספרים אחרים וכו'. עושים כל מיני 'מריחות' בשביל להתמודד עם זה. אם אמרנו שיש משהו ב"משנה תורה" של המלך שזה לשון שינוי, אז אין לך שינוי יותר מזה – שינוי בעצם המצוה של כתיבת ס"ת (אולי משנה תורה של המלך זה במקום ס"ת ספרי גל עיני...). בא השאגת אריה, מביא את הרא"ש ואת פליאת הט"ז עליו ושואל איך זה מסתדר. יש לו דרך, וכאן אני לא כ"כ מסכים איתו – כפי שהקפיץ את המנ"ח – שבגלל שהיום לא בקיאים בחסרות ויתרות אין אפשרות של כתיבת ס"ת מדאורייתא, והיות שאין אפשרות לכן החליפו את זה בספרים אחרים. המנ"ח אומר על זה שומו שמים, אבל בכל אופן לא בקיאים – איך מסתדר עם זה? הוא מחדש – חידוש עצמי לחלוטין, לגמרי דברי נביאות – ואומר שיש שני סוגי חסר ומלא. יש חסר ומלא שמשנה את המשמעות וחסר ומלא שלא משנה את המשמעות. הוא כותב שאם יש לס"ת חסר ומלא שמשנה משמעות זה פסול דאורייתא, אבל אם לא משנה משמעות זה כשר דאורייתא, וכל מה שאמרנו שאנחנו לא בקיאים זה רק חסר ומלא שמשנה משמעות, אבל במה שלעכובא אנחנו כן בקיאים (ישראל: זה די דומה לרא"ש, בגלל שגם כאן הדגש על העברת המשמעות). חוץ מזה שהחילוק הזה הוא דברי נביאות, אני לא צריך לחפש רחוק כי יש לי את האריז"ל – ולפלא זה שלא זה ולזה הסתכלו בכתבי האריז"ל – שאומר שאפשר לסמוך דאורייתא על ספר התורה היום, שהמסורה של בעלי המסורה מאה אחוז נכונה. כלומר שהאריז"ל, ב"ה, הוריד תיק אחד מהמשיח – בלי האריז"ל היה למשיח תיק כבד לתקן את ספר התורה שיהיה מדויק. כך הקומארנר מדגיש בכל מקום שמה שיש אצלנו מאה אחוז מדויק בעולם העשיה (כלומר, לפיו הס"ת היום הוא של המלך, ואם יש גרסאות אחרות כך היה כתוב בעולמות העליונים).

נסיים רק עם זה שעיקר הבעיה אם זה מדאורייתא או לא זה חסר או מלא: הסברנו שחשמל זה ר"ת חסר-שלם-מלא – שלם זה הכלי, "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום [שלם]", ומלא זה התוכן והאור בתוכו, "מלא ברכת הוי'". חסר זה שהכלי שבור, שיש איזה חסרון בכלי לכאורה, או יתכן גם שהכלי שלם אבל הוא חסר – אין בו כלום. חסר ומלא = משה (זה הלשון, האם בקיאים בחסר ומלא או לא). אמרנו קודם שהמלך הוא מאוזן. כנראה שהספר תורה של המלך זה באופן מיוחד שלם (שלם זה הממצע בין חסר ומלא). צריך לפעמים גם חסר – צריך להרגיש את ה"כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק". בספר תורה יש "הקל קול יעקב" – קול ראשון חסר ושני מלא, ויש סיבה שלפעמים צריך חסר ולפעמים צריך מלא. עיקר פירוש היכל הברכה זה שיטות שונות בחסר ומלא, אבל הכלל הגדול שחסר זה אור חוזר – חסר לו, אז הוא עולה, זה כל תפלה – ומלא זה אור ישר. מי שהוא שלם הוא בעצם שלם בחסר ומלא, מתי שצריך להיות חסר ולעלות הוא עולה ומתי שצריך להיות מלא ולרדות הוא מתמלא.