ו. "משנה התורה"

הנושא העיקרי היום הוא המצוה המיוחדת של המלך – "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" [מצוה זו פותחת ב"וכתב", אותן אותיות כמו מצות כתיבת ספר תורה לכל ישראל – "כתבו לכם את השירה הזאת". בשיעור בנצרת הוזכר כי "כתבו" עולה "יהיה ברוך ויחכם הוא ובניו", כפי שחותם בעל ספר החינוך את מצות כתיבת ס"ת (האחרונה במצוות התורה לפי מנינו), ועל דרך זה סיום פרשת המלך הוא בלשון "יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל". ורמזים: "יאריך ימים על ממלכתו" (ביטוי שהרבי אהב לברך בו) עולה כתר שם טוב (העולה על גבי שלשת הכתרים – כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, וד"ל). "הוא ובניו" = אלהים, "אני אמרתי אלהים אתם" כנ"ל, "הוא ובניו בקרב ישראל" = היחוד של שלשת ממדי הבריאה עולם שנה נפש (כמבואר אצלנו סודו בזמן האחרון)]. שאלה עיקרית בסוגיא זו היא – מהו בדיוק "משנה התורה" שצריך לכתוב לו המלך?

רש"י על הפסוק כותב "שתי ספרי תורות אחת שהיא מונחת בבית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת עמו ואונקלוס תרגם פתשגן פתר משנה לשון שנון ודבור" (ונכדו הרשב"ם כתב: "וזקני פירשו בדברי הימים [אוצ"ל כדברי חכמים] שני ספרי התורה ותרגומו פתשגן. ואינו מגזרת ושננתם", ומשמע שהוא מצדד בפירוש הראשון). אם כן, יש כאן שני פירושים ל"משנה התורה" – כל התורה כולה, או ש"משנה" הוא לשון שינון (כפירוש רש"י בדברי תרגום אונקלוס).

בספרי על הפסוק נאמר: "אין לי אלא משנה תורה, שאר דברי תורה מניין, ת"ל לשמור את כל דברי התורה, א"כ למה נאמר משנה התורה שעתידה להשתנות, אחרים אומרים אין קורין ביום הקהל אלא משנה תורה בלבד". גם כאן יש שני פירושים – "משנה" מלשון שינוי (וראה עוד לקמן בארוכה הסבר דעה זו), וש"משנה התורה" היינו חומש דברים הנקרא בהקהל (ואם מהדעה הראשונה משמע שהפירוש המילולי של "משנה התורה" הוא חומש דברים, אך אין זו ההלכה, הרי שדעת אחרים היא כי מה שקורים ביום הקהל הוא מה שכותב המלך בספרו – ראה במפרשי הספרי, כדוגמת תולדות אדם כאן).

פירוש נוסף מופיע בתרגום יונתן, "ויכתבון ליה סביא ית פרשא אורייתא וכו'", ואם כן משמע ש"משנה התורה, היינו פרשה אחת בלבד. כל זה קשור לדעת רבי שמעון בן אלעזר משום רבי אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי, ש"אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה כמין קמיע [= ספר], ותולה בזרועו, שנאמר שויתי הוי' לנגדי תמיד [פסוק שבצירוף ל'והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו' – לשון שהתוספתא דורשת ממנו את כל השלבים בהם מלוה התורה את המלך – עולה מח בריבוע]" (כאשר תפילין בשמאלו של המלך וס"ת בימינו – איזון שקיים רק אצל המלך). בדרך כלל קמיע זה לא ס"ת שלם, ולפי הת"י זה מתאים – שזה רק פרשה אחת של התורה. השאלה איזו פרשה – יתכן שזה פרשת המלך בפרשת שופטים (עם שבעת הפסוקים המכוונים כנגד הז"ת, כנ"ל). אמנם, בערוך (ערך תפל) מובאת דעת רב נחשון גאון (= בר דעת = 26 בריבוע) כי "הא דאמור רבנן תפילין בראשו ספר תורה בזרועו זה ספר תורה שאמר כגון שכתבו בו [את עשרת הדברות] מן אנכי עד אשר לרעך שהן תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות שבתורה [בפועל יש כתר אותיות, כנגד תריג מצוות התורה ו-ז מצוות דרבנן, כנודע]" (וכן כתוב בעלי התוס' על הפסוק, וכן ברש"ש על הסוגיא כתב "לולא דמסתפינא הייתי אומר דס"ת שניה לא היהת ס"ת שלימה אלא מספר מצות קצר", ועל דרך זה ברד"ק ליהושע ח, לב – על "משנה תורת משה" – "וכתב רבינו סעדיה ז"ל כי כתבו בהם מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות, ויפה אמר כי לא יתכן שכתבו בהן כל התורה רק הצורך דרך כלל"). על אף מה שמקובל, גם מתקופת הגאונים, שלא כותבים עשרת הדברות בסידור תפלה, ובודאי שלא במזוזה ותפילין – באה שיטת רב נחשון גאון ש"משנה התורה הזאת" זה עשרת הדברות הכוללים את כל התורה (ואפשר להטעים בדבריו כי עשרת הדברות עצמם הם "משנה תורה", שהרי הם שנויים פעמיים בתורה – בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן).

[ורמז בדעת רב נחשון גאון: אמרנו שבפרשת המלך יש 137 מילים ובפרשת הקהל יש הקהל מילים, אבל לא הזכרנו את האותיות. בפרשת המלך יש 506 אותיות ובפרשת הקהל 539. יש שם גם פסוק כותרת, "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", שהוא פרשה בפני עצמה – וידועים כל הרמזים בזה. יש רמז נוסף מטוביה וכסלר, שצריך לחבר את פסוק הכותרת (מעין "חד ולא בחושבן" לפי עשרת הדברות), ובחיבור כח האותיות עולה הכל 648, שזה ריבוע כפול של חי. לפי זה, בפעם הראשונה עשה"ד זה 648 אותיות. בפעם השניה יש 708 אותיות. חיבור כל 4 הפרשיות (הקהל, מלך, פעמיים עשה"ד) = 2401 – זה הריבוע הכי חשוב מכל הריבועים, 49 בריבוע, 7 בחזקת 4. לפי השיטה של טוביה וכסלר זה דבר גדול מאד שמעיד על חיבור פרשיות אלו, וממילא אסמכתא יפהפיה לרב נחשון גאון. תוספת לדבר הזה: אם בונים לפי הסדר בתורה – עשה"ד ביתרו, עשה"ד בואתחנן, פרשת המלך בשופטים, פרשת הקהל בוילך – הפינות הן ותלה = אמת ("חותמו של הקב"ה אמת", "אין אמת אלא תורה") = 21 בריבוע. השרש של מספר האותיות הוא 49, 7 בריבוע, המורכב ממשולש 7 (28) ומשולש 6 (21). אם מצרפים רק את הפרשיה הפרשיה הראשונה של עשה"ד (אנכי ולא יהיה לך), בה יש 59 מילים, לפרשת המלך, בה יש 137 מילים, הכל משלים ל-דוד בריבוע (וכן, אם מחשבים את שתי הדברות במספר קטן זה 137).]