ג. קשר הפרשיות (1): "הוי' אלהיו"

כפי שהוזכר, המפנה בפרשת הקהל בין הציווי למשה ולכהנים אל הציווי ליהושע (המלך) הוא בפסוק החמישי – "בבוא כל ישראל לראות את פני הוי' אלהיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם" – עם דגש על לשון היחיד שבו, "הוי' אלהיך" (ובהמשך "תקרא"). והנה, בפרשת המלך, פסוקים יח-כ עוסקים בספר התורה שלו, שתכליתו "למען ילמד ליראה את הוי' אלהיו". יש כאן דגש – בפסוק היסוד, הפסוק הששי בפרשה – על כך ש"הוי' אלהיו". זה כבוד גדול מאד – לא במובן החיצוני, אלא במובן הכי פנימי – שאומרים על מישהו "הוי' אלהיו". לומר ה' זה ה', "אלהיכם" או "אלהינו" זה כולל את הרבים. גם כשאומרים לרבים "ואהבת את הוי' אלהיך", כשהלשון מופנה לכל יחיד בפני עצמו, עדיין ברור שזוכה לכך כי הוא פרט בעם ישראל. אבל לומר למישהו ספציפי "הוי' אלהיך" או "הוי' אלהיו" זה כבוד גדול מאד, משהו מיוחד לגמרי. ידוע ש"אלהיו" – שה' הוא האלקים שלו – זה צירוף אותיות אליהו, אליהו הנביא זכור לטוב (היום זה גם זכר לחבר שלנו, אליהו לב עמי נשמתו עדן, שהיום היארצייט שלו). אלהיו אותיות אליהו, כנראה שמי שזוכה לכבוד הזה שה' הוא אלקיו יש לו איזה ניצוץ של אליהו הנביא זל"ט, מבשר הגאולה. אלהיו = ב"פ הוי', לומר "הוי' אלהיו" זה "שלם וחצי".

מי זכה לכבוד הזה לראשונה בתורה? פעם ראשונה זה בקריאת תענית צבור – "ויחל משה את פני הוי' אלהיו". משה רבינו מתפלל כל כך חזק עד שנעשה חולה, ועל ידי מסירות נפשו על עם ישראל הוא ממתיק את הדין (חל גם לשון המתקה) הוא הראשון שזוכה שה' נקרא "הוי' [שם העצם, שם המפורש, אחד יחיד ומיוחד] אלהיו" – הכל הולך אחר הפתיחה. כנראה שאחר כך כל אחד מקבל זה ממשה רבינו, איזה ניצוץ משה מתנוצץ בקרבו. מה משה עשה ה'? ה' כבר גזר את הדין, והוא המתיק את הדין והפך את הגזרה. חז"ל אומרים שהרגיש שה' נתן לי פתח קטן וצר להכנס ולהפוך את הגזרה. צריך להדגיש את זה – יש כאן איזה הוראת שעה, ה' אמר משהו אבל השאיר לי פתח לפעול בדרך של "הקב"ה גוזר וצדיק מבטל". זה גם כן מאד חשוב, כי זה משהו מלכותי – מלכותי זה להרגיש את הפתח שהקב"ה נותן לך לחרוג, להורות הוראת שעה, שזה סוד המלכות כידוע. זה סוד הספר תורה השני של המלך כמו שנסביר. בשביל זה צריך שה' יהיה אלקיך, "הוי' אלהיו".

יש חמש פעמים בתורה "הוי' אלהיו" – מתי הפעם השניה? זה אצל הנשיא – "אשר נשיא יחטא [אשרי הדור שהנשיא-המלך חוטא ומודה ומביא קרבן] ועשה אחת מכל מצות הוי' אלהיו אשר לא תעשינה בשגגה ואשם". הנשיא החוטא, המלך החוטא, ואשרי דור כזה שיש מלך שחוטא – בשביל לחטוא צריך להיות מלך עם יזמה, שעושה דברים (עושה דברים, ולפעמים מצליח ולפעמים תופס ש"חטאתי להוי'", כמו דוד המלך שבהרמת ידיו ואמירתו "חטאתי להוי'" תקן חטא אדם הראשון שלא הודה אלא אמר "האשה אשר נתת עמדי") – ומודה ומביא קרבן. דווקא עליו אומרים "הוי' אלהיו" – אותו נשיא, אותו מלך, רואים שזה משהו מלכותי. זה אותה מלכות. פעם שלישית בדברי בלעם – "הוי' אלהיו עמו", זה לכל עם ישראל, אבל זה קשור למלך שהרי ממשיך "ותרועת מלך בו" (זה קשור להקהל, כלשון הרס"ג "והעם בתרועת מלך נועדים", שהמלך מקהיל את כולם בתקיעת החצוצרות). פעם רביעית זה אצלנו – "ליראה את הוי' אלהיו". פעם חמישית בהמשך פרשת שופטים – "ושרת בשם הוי' אלהיו ככל אחיו הלוים". חז"ל אומרים שזה לא לוי אלא כהן, ומה זה קשור ל"הוי' אלהיו"? זה בהמשך לפרשת המלך. יש שם שני פירושים ברש"י – שכהן יכול לבוא לא במשמר שלו, לנדב קרבן ולעבוד בקרבנו, או שברגל כשהכהנים עולים כולם עובדים גם לא במשמר שלהם. מה זה אומר לגבי כהן? שיש לו צד מלכותי. כמו שדברנו על "חוק וסדר" – יש את סדר הכהונה, סדר המשמרות, או שזה התור שלך או שאל תכנס. כאן כתוב "ושרת את הוי' אלהיו", ובגלל שה' זה האלקים שלו יכול לשרת אותו מתי שרוצה, לא לפי הסדר המקובל. אם ה' זה אלקיך אתה יכול לעבוד ולעשות מה שאתה רוצה, אתה קובע כאן. שוב, זה משהו מלכותי לגמרי.

אמרנו שבחמשה חומשי תורה זה כתוב רק חמש פעמים, ובכל התנ"ך כולו זה כח פעמים – יחי פעמים (כבר פותר את הספק אם זה שייך למלך). רוב רובן של הפעמים זה הולך על מלכים. יש רק כמה יוצאים מהכלל. כנראה שכל מי שזה נאמר עליו זה הפן המלכותי שלו. כמה פעמים זה נאמר על נביא – על אלישע, על יונה – כמה פעמים בתהלים שנאמר על כל אחד, אבל רובא דרובא של הפעמים זה בספר מלכים ובספר דה"י, על מלכים. שתי נקודות מענינות בכך: כל "הוי' אלהיו" בתנ"ך זה רק על מלכי בית דוד. אין אף פעם "הוי' אלהיו" על מלך ישראל. דבר שני מענין, "הוי' אלהיו" כתוב גם כאשר "ויעש הטוב בעיני הוי' אלהיו" וגם ב"ויעש הרע בעיני הוי' אלהיו". זה תלוי רק בזה שתהיה מלך צאצא של בית דוד, ואז או שתעשה טוב או רע, אבל זה לא משנה לענין "הוי' אלהיו". יתכן שאם אתה עושה רע זה עוד יותר חילול ה' – אתה מלך, בן לדוד המלך, אז ה' אלקיך בעצם, ואתה עושה רע בעיניו. מנשה הכי רע מכולם חזר בתשובה אל "הוי' אלהיו", וה' אלקיו קבל אותו – בזכות מה? בזכות ש"הוי' אלהיו". [כמובן, צריך לחפש גם בתנ"ך "הוי' אלהיך" שמדבר אל פרט. מה שיפה בניב "הוי' אלהיו" שזה "שלם וחצי"]. מה זה כל הדרוש הזה? שפרשת המלך כתוב "הוי' אלהיו" ובפרשת הקהל כתוב "הוי' אלהיך" וזה כבר הולך על "תקרא" – מצוה על יהושע.