ב. פרשת המלך

כעת נעיין בפרשת המלך (דברים יז, יד-כ):

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוי' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר הוי' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַהוי' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת הוי' אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.

גם בפרשת המלך, כמו בפרשת הקהל יש שבעה פסוקים, אך יש שלש מילים פחות – יש בפרשה 137 מילים (המספר הכי חשוב בפיזיקה המודרנית, הקוונטית, סימן שהמלך הוא כנראה פיזיקאי גדול מאד...). אין בפרשת המלך מילה ששוה 137, אבל כתובה מלה כזו בפרשיה הקודמת – בתחלת שופטים – מצבה. בדרך כלל אומרים שזה קבלה (סימן שהמלך גם לומד הרבה קבלה), אבל אם רוצים לחפש מלה בפרשה או סמוך לה כ"סימן" למספר המילים, אז סימן פרשת המלך זה מצבה. אסור להקים מצבה במקום המקדש ובכלל – זה דבר שהיה אהוב בימי האבות ושנוא כי הגוים עשו מזה ע"ז. אבל כנראה שבכל אופן יש בכך מעלה, כמו שיעקב אומר "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה תהיה בית אלהים". מבואר אצלנו במ"א שאבן-מצבה-בית זה נקודה-קו-שטח, והיות שהקו בין הנקודה לשטח הוא בסכנת שבירה, לכן המצבה שהיתה אהובה בזמן האבות נעשית שנאוה בזמן הבנים, אחרי מ"ת. בכל אופן, המלך עצמו זה תיקון התהו, תיקון "וימלך... וימת", תיקון הקו – לכן הוא תיקון המצבה. אני מקוה שזוכרים את התורה של נקודה-קו-שטח – שאם זה מסבירים את כל הקורה כאן במאה השנים האחרונות, הציונות – ואולי השרש הכי מובהק לזה בתורה הוא אבן-מצבה-בית. געגועי עם ישראל לציון זה נקודה, כשנעים לקראת היעד זה קו, והקו הוא תהו ("קו תהו", כלשון בישעיהו), זה מסוכן, או שמגיע ליעד או שנשבר באמצע. על זה יש המון דבורים והסברים בחסידות. משיח זה שטח. בכל אופן, היסוד של זה בתורה – מקרה שגם הצליח, ולא נשבר באמצע – זה אבן-מצבה-בית. זה רק היה לתת סימן, שיש מצבה מילים בפרשת המלך ויש הקהל מילים בפרשת הקהל (לקמן נדרוש את הקשר בין הפרשיות הללו, ולפי זה ניתן לחפש רמז וסימן למספר המלים בפרשת המלך גם בפרשת הקהל: המלה העשירית בפרשת הקהל – "העשירי יהיה קדש" – היא "ואמץ" = 137, מספר המילים בפרשת המלך. באמת,התכונה העיקרית של מלך היא אומץ הלב שלו).

מצבה מתחיל מצ – ר"ת משפט צדק, תכלית הכל זה משפט צדק (זו פרשת שופטים), ולפי זה בה יכול להיות בית המקדש. כמו שכותב הרמב"ם בסוף היד החזקה שמלך שופט צדק בונה מקדש. תכלית המלך הוא "ושפטנו מלכנו" ויש פסוק חשוב מאד – "מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון". למה פסקנו "מלך שופט באמת" (בלי להוסיף את ה"דלים")? כי "מלך שופט באמת" = תורה חדשה (= "וישכם אברהם בבקר"), בחינת "תורה חדשה מאתי תצא" ("מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון": ר"ת משבדכלי = ופרסין = משולש 28; ס"ת כטתםודנ = 529 = 23 בריבוע = תענוג; אמצעי וסופי תיבות = ה"פ אור = ג"פ משה = משולש אדם; שאר האותיות = חמור). התורה החדשה, משפט הצדק של המלך בזכות ספר התורה המיוחד שיש לו – "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר". אז המצבה זה שמתוך משפט צדק מגיעים לבית המקדש. זו הקמת המצבה של המלך של הקדושה.

עוד ענין בקשר למספר המלים: לטוביה וקסלר ע"ה (מנחלים) היה רעיון שהוא חקר וגילה בו הרבה תופעות, והרעיון שלו – שזה מוכח, בגלל שיש כ"כ הרבה דוגמאות יפהפיות שזה נראה משהו אמיתי – שפרשיות משלימות בתורה, אם מחברים אותן יחד, יוצא מספר רבוע של מילים (הוא רק ידע מרבועים, לא ממשולשים ועוד צורות). אם יוצא מרובע, סימן שה' רוצה לחבר הפרשיות – דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר. אי אפשר לכתוב הכל בסמיכות, אז אחד מסימני הצטרפות זה ריבוע. אחד הדברים הכי יפים (שלא זוכר אם אמר, כמדומני שלא) זה פרשת המלך בתורה ופרשת משפט המלך של שמואל. בפרשת המלך יש 137 מילים ובמשפט המלך בשמואל (הפרשיה הזהה בכל תנ"ך, אם כי זה לא לעכובא) יש 119 מילים – סה"כ זה 256 מילים (אהרן), 16 בריבוע, שזה 4 בחזקת 4, 2 בחזקת 8 – הריבוע הכי מרובע שיכול להיות (עד מספר זה). עוד נקודה לחזק את זה: שרש הריבוע הוא 16, אז נבדוק מה המלה ה-16 מהתחלה (פינת הריבוע) – בפרשת המלך זה "מלך" הראשון בפרשה, רמז מאד מחזק. המלה האחרונה בשמואל היא "הוי'" – הפינה התחתונה. המלה הראשונה היא "כי". הפנה התחתונה מימין – "ושפטנו". הפינות: כי מלך ושפטנו הוי' (רואים שעיקר תפקיד המלך לשפוט). אלכסון משמאל לימין: מלך ושפטנו = ישראל. מלך ושפטנו הוי' = שניאור (לכבוד בעל ההילולא היום) = ז"פ אנכי. כי מלך ושפטנו הוי' = 597 = רם ונשא (הרמז הכי פשוט לענין המלכות, המלך יושב על כסא רם ונשא) = רק חזק ואמץ מאד (יש כמה ואריאציות לכך בתנ"ך – בתחלת פרשת "הקהל" זה ההופעה הראשונה של ענין זה, והשיא של זה הוא "רק חזק ואמץ מאד" בספר יהושע; רק מאד = משה = ג"פ חזק). אם יש ריבוע של מספר זוגי, אז יש ריבוע קטן של ארבע באמצע (בלא זוגי רק מלה אחת באמצע) – רום לבבו בקרב ישראל (הכל מהפסוק האחרון של פרשת המלך). הפינות בחוץ עם הפנים זה 1728 = 12 בחזקת 3.